"מְתוּקָה שְׁנַת הָעֹבֵד אִם מְעַט, וְאִם הַרְבֵּה יֹאכֵל וְהַשָּׂבָע לֶעָשִׁיר אֵינֶנּוּ מַנִּיחַ לוֹ לִישׁוֹן" (מגילת קהלת, ה, יא).
שעות עבודה באופן כללי אצל העובדים ההולנדים הן ככל הנראה לא משהו שמחושב בצורת האילוצים הקבועה של החיים. מדוע? מכיוון שההולנדים עובדים בממוצע פחות מ-1400 שעות במהלך השנה, שהן קרוב ל-500 שעות עבודה פחות מהממוצע האמריקני, ובערך 250 שעות עבודה פחות מהממוצע של
האיחוד האירופי.
אם משווים זאת לנתוני ה-
OECD, ההולנדים עובדים פחות שעות עבודה בכל השוואה למדינה אחרת שחברה בארגון. עם זאת, הולנד מדורגת רק שנייה אחרי דנמרק בשיעור ההשתתפות בכוחות שוק העבודה, עם שיעור של קרוב ל-75%.
נוסף על כך, היקף המשרות המלאות בהולנד הוא הנמוך ביותר באירופה, ועומד על ממוצע של קרוב ל-39% שעות עבודה שבועיות בלבד.
ומה עם השכר? שוויה של שעת עבודה הולנדית ממוצעת, עומד על הנתון הגבוה ביותר מבין מדינות ה-OECD. מה ש"סוגר את חבילת העבודה ההולנדית", הוא שבוע של ארבעה ימי עבודה בלבד.
פחות תמורה
כאן נשאלת השאלה הלגיטימית היכן ממוקמים העובדים הישראלים, ביחס לממוצע ה-OECD בכלל ולעובדים ההולנדים בפרט?
ובכן, הנתון האחרון של ממוצע שעות העבודה בישראל, מצביע על כך שהעובדים הישראלים נמצאים נוכחים בעבודה כ-1,910 שעות בשנה. כאשר הנתון הממוצע ב-OECD עומד על 1,765 שעות עבודה בשנה, ולצורך העניין הנתון ההולנדי הנמוך משמעותית גם מהנתון הישראלי וגם מנתון ה-OECD.
מה שמעיד על כך שבצורה חד-משמעית, העובדים הישראלים לא רק שנוכחים יותר שעות בעבודה והרבה יותר מהמדינות המפותחות והמשגשגות בעולם, הם בנוסף גם מקבלים על כך פחות תמורה בהשוואה למדינות אלו.
איך הנתון בא לידי ביטוי? ובכן, כאמור בנוסף לממוצע שעות העבודה, נבדק על-ידי ארגון ה-OECD גם ממוצע השכר לשעת עבודה (בדולרים). הנתונים האחרונים הצביעו על כך שבמדינת ישראל, ממוצע השכר הוא בערך כ-15 דולרים לשעת עבודה, בעוד שההולנדים נהנים משכר גדול פי שניים, הקרוב ל-34 דולרים לשעת עבודה.
אמנם הנתונים מלמדים כי העובדים הישראלים באופן כללי, נחשבים עובדים חרוצים ולויאליים למקום עבודתם, אך אין דבר זה משתלם לישראלים מבחינה פיננסית כמו במדינות מפותחות כהולנד, ארה"ב (שעת עבודה ממוצעת, 30.8 דולרים) או גרמניה (30.2 דולרים), ממוצע ה-OECD דרך אגב עומד על 20.3 דולרים לשעת עבודה.
מרחק רב
כך בא לידי ביטוי גם דירוג השכר הממוצע. ארה"ב מובילה בראש עם שכר של 55,000 דולרים לשנה, הולנד עם 46,600 דולרים לשנה, גרמניה עם 42,100 דולרים לשנה, ואילו ישראל נמצאת הרחק למטה, עם נתון של 28,700 דולרים בממוצע לשנת עבודה.
מבין הנתונים שנאספו במדינות בהן ממוצע שעות העבודה גבוה מישראל, נמצאת
קוריאה הדרומית שמובילה את טבלת שעות העבודה עם יותר מ-2,000 שעות בממוצע, אך מאידך מבחינת שכר עבודה, הדרום קוריאנים נמצאים עם ממוצע שנתי של 36,800 דולרים, שדרך אגב מדורג גבוה יותר מישראל, ואף גבוה מהממוצע השנתי של ה-OECD שעומד קצת יותר מ-35,000 דולרים.
כל הנתונים הללו, מלמדים על כך שמדינת ישראל נמצאת במרחק רב ובצורה משמעותית באיכות ורמת החיים הנמצאת במדינות המובילות של ה- OECD.
אין כלכלן או פוליטיקאי ישראלי, שיעלה ויאמר על דוכן או במה מרכזית את הסברה, כי ישראל קרובה, מתקרבת, או אפילו שואפת להתקרב לרמתם של המדינות המפותחות הללו, וזו הבעיה המרכזית של הכלכלה הישראלית המעוותת. אין מי שירכז סביבו כוח ציבורי ומסיבי, שינווט את כלכלת ישראל לכיוון החברתי כדוגמת המודל ההולנדי, לפחות במקסימום האפשרי לאופיה של המדינה, ולמרות בעיות הביטחון הרבות.
חשיבות מודל המשפחה, היא בראש ובראשונה מבחינת סדרי העדיפות בהולנד. הרעיון שעומד מאחורי המעבר לשבוע עבודה בן ארבעה ימים, הוא לאזן עד כמה שניתן בין תעסוקה וקריירה לבין רמת החיים האישית והמשפחתית בעיקר.
יציבות המשפחה
"יום אבא" זהו עוד רעיון שמונהג אצל ההולנדים, ואף עשוי להיות חלק מפתרון מעשי לבעיות העולות בהתמודדות של גברים ונשים בעולם המערבי בכלל ובפרט בישראל. המוסכמות החברתית בהולנד, יוצרת מסגרת בה לעובדים ההולנדים יש לפחות יום שבועי אחד בנוסף לימי המנוחה השבועיים הקבועים בחוק, בו האב אמור להקדיש את זמנו למען ילדיו ומשפחתו.
שלוש מתוך ארבע נשים בהולנד, עובדות במשרות חלקיות. הסיבות יכולות להיות מבחינה מסורתית, ויכולות להיות מבחינה מודרנית. אומנם העניין גרם לא מעט לגזלת עצמאותה הפיננסית של האישה ההולנדית, אך תרם המון למען יציבות המשפחה ההולנדית.
למרות זאת, שוק התעסוקה ההולנדי מלמד על כך, שבשנים האחרונות לא רק נשים נטולות שאיפה לקריירה מועסקות במשרה חלקית.
מצב זה יצר אף מנגנון בשוק העבודה ההולנדי והתחרותי, שבאמצעותו משמרים מעסיקים עובדים איכותיים ומרוצים בכל מיני ארגונים הקשורים לשוק, ממשרדי הממשלה, דרך חברות ממשלתיות, ציבוריות ופרטיות ועד אף בתי חולים ומרפאות.
אמנם עדיין בממוצע ההולנדי, הגברים נוטים בד"כ להאריך את עבודתם גם כשיש להם ילדים, אך עם זאת אחד מתוך שלושה גברים בהולנד, עובדים במשרה חלקית או שעובדים במשרה מלאה, המונהגת בארבעה ימי עבודה בלבד וכך הולך וגובר האיזון בין חיי העבודה לחיים האישיים וחיי המשפחה.
אורח השינוי בחיי המשפחה במהלך העשורים האחרונים, היא אחת הסיבות המרכזיות ברחבי העולם בכלל ובישראל בפרט לאחוזי הגירושים העולים. העובדה שלא רק הגברים הנשואים הם אלו שאחראים על כלכלת המשפחה, אלא גם הנשים יוצרת תלות הולכת וגוברת בהשתתפות הדדית של גידול הילדים, הן מצד האם והן מצד האב.
שוק תעסוקה רווי שעות עבודה ושאינו מתגמל מספיק, לא רק שעלול ליצור ויוצר רדידות ומינימליות בתרבות המשפחה הישראלית, אלא אף לפגוע ופוגע קשות בכלכלת המשפחה הישראלית.
לפיכך ולמרות שנראה כי רחוק מאוד שדבר זה עשוי להתרחש, מודל שוק התעסוקה ההולנדי, הוא הדוגמה הטובה ביותר אליה שוק העבודה הישראלי צריך לשאוף ולהתקדם.