הקלחת הרותחת

לפי הערכות ישראליות, כשליש מלוחמיו הסדיר של ארגון חיזבאללה נפגעו בקרבות בסוריה. לפי ההערכה הרווחת, 1,500-1,300 לוחמי חיזבאללה נהרגו וכ-5,000 נפצעו כאשר הכוח הסדיר של הארגון מונה 18,000 לוחמים. לאחרונה החל הארגון לפרסם פרטים על-אודות הלוחמים שנהרגו בסוריה, לאחר שתחילה הכחיש שהוא בכלל מעורב בלחימה זו, ולאחר מכן הסתיר את נתוני ההרוגים. יש המעריכים, כי הדבר יכול להשפיע על פוטנציאל הלחימה של חיזבאללה, בדגש על לחימה מול ישראל. לאור זאת יש לזכור שני דברים. הראשון: לחיזבאללה יש עדיין יכולת רקטית רצינית ביותר עם 100,000 רקטות. השני: ההתמחות של הארגון היא בלוחמת גרילה. הלחימה של חיזבאללה היא לא לחימה של הנעת כוחות גדולים למתקפה חזיתית, אלא הנעת יחידות קטנות שמבצעות פעילויות נקודתיות. נכון שאובדן הלוחמים משפיע על הארגון, אבל לא סביר שהוא ישפיע על תורת הלחימה הבסיסית של חיזבאללה, שמפעילה מספר רב של חוליות קטנות.

שר ההגנה האמריקני, אשטון קרטר, רמז לאחרונה על תוכנית לשליחת כוחות מיוחדים אמריקנים לעירק, וגורמים שיעיים כבר מבטיחים להילחם נגדם. יש לזכור שבעירק נמצאים כעת כ-3,500 אמריקנים שתפקידם לסייע ולייעץ לצבא העירקי במלחמה נגד דאעש. הכוחות המיוחדים אמורים לקחת חלק פעיל בלחימה. ההתבטאות של המיליציות השיעיות לא נשמעת טוב, אבל היא הגיונית. בסופו של דבר, עירק היא עדיין מדינה ריבונית ורק הממשלה תחליט אלו כוחות ייכנסו לשטחה. ראש ממשלת עירק, חיידר אל-עבאדי, אמר שאין להם צורך בכוחות זרים במסגרת המלחמה בדאעש. אולם, דבר זה לא פוטר את ארה"ב מהאחריות להילחם בארגון. הטקטיקה האמריקנית נגד דאעש אינה יעילה. למעלה משנה של התקפות אוויריות לא הביסו את הארגון, ולא נראה שיביסו אותו בקרוב. לארה"ב, שלפחות מצטיירת כמנהיגת העולם החופשי, יש אחריות לפעול נגד הארגון בכל צורה שהיא. אם לא ניתן לעשות זאת בזירה העירקית, אפשר לפעול בזירה הסורית ובזירות אחרות. הדבר הראשון שצריך לעשות זה לנתק את סוריה ועירק זו מזו, משום שהגבול הפרוץ בין המדינות מאפשר את ליבוי הלחימה בשתיהן. דבר שני הוא לנתק את טורקיה מסוריה, ולא לאפשר למתגייסים חדשים של דאעש להגיע. הדבר מחייב הפעלת לחץ על טורקיה שתסגור את הגבול בין המדינות. בסופו של דבר, הבסת דאעש אינה שאלה של רצון או יכולת, אלא שאלה של כמה רחוק ארה"ב מוכנה ללכת כדי לעשות זאת.

אחת השאלות במסגרת הלחימה בדאעש, היא כיצד עוצרים את המתגייסים לארגון. אחת הדרכים היא שיתוף פעולה ממשלתי עם גורמי דת מוסלמיים, שמזהים את הצעירים הקיצוניים ומונעים מהם להצטרף לדאעש. עם זאת, התערבות מעין זו פועלת רק כאשר מוצאים את הצעירים הללו בזמן. השאלה היא, מה קורה עם צעירים שלא נמצאים בקהילות המוסלמיות, וכך לא ניתן לזהות מראש את הכוונות שלהם? במקרה הזה, יש צורך בפגיעה בדמוקרטיה כדי להגן עליה. מסמכים שונים הוכיחו שארה"ב יכולה לאסוף מידע על כל מי שהיא רוצה. לאור יכולות אלו, ארה"ב יכולה לבצע ניטור אינטרנטי שימצא אנשים שנחשפים בצורה שיטתית לתכנים של דאעש. למרות שבארה"ב גרים יותר מ-300 מיליון תושבים, היכולות הטכנולוגיות המתקדמות מאפשרות ניטור מעין זה. מאחר שלא כל מי שנחשף לתכנים של דאעש מתכוון להצטרף אליהם, יש צורך בחקירה מקבילה כדי לדלות פרטים על אותו אדם ולהבין מהן כוונותיו ותוכניותיו.

גורמים מערביים שונים דיווחו השבוע, שאירן החלה להסיג את כוחותיה מסוריה. לפי דיווח זה, יחידות של משמרות המהפכה החלו בנסיגה לאור מותם של בכירים אירנים בקרבות בסוריה. מקורות אמריקנים, ישראלים וגם אירנים הכחישו את הידיעה. למעשה, הסבירו, מסוריה יוצאים מפקדים אירנים בכירים, כאשר מפקדים זוטרים יותר ימלאו את מקומם ויביאו איתם עוד כוחות. דיווחים אלו מעלים את השאלה, מיהם בכלל ההרוגים האירנים בלחימה בסוריה. ידוע שמשמרות המהפכה מעורבים בלחימה, אך רב הנסתר על הגלוי ביחס לכוחות אלו. במאמר שפורסם במרכז המידע למודיעין ולטרור, מנתח ד"ר רז צימט את הפרופיל של ההרוגים האירנים. לדבריו, רובם המכריע שייכים ליחידות לוחמות סדירות של משמרות המהפכה, דבר המאפשר שליחת לוחמים בהיקפים גדולים יותר. מספר לא מועט של ההרוגים הם לוחמי היחידות הכוחות המיוחדים של משמרות המהפכה, דבר שמצביע על המאמץ האירני לשלוח חיילים מיומנים ללחימה לביצוע משימות מיוחדות. עוד כותב צימט, שהאבידות הכבדות מחייבות את הצמרת האירנית להסברים, שיבהירו את המעורבות הצבאית האירנית בסוריה ולמה יש אבידות כה כבדות. לדברי צימט, האבידות האירניות בסוריה מתחילות לעורר שאלות בקרב בכירים במדינה, ששואלים למה אירן מגלה רגישות כה גבוהה ביחס לנשיא בשאר אסד. בסופו של דבר, לא נראה שאירן תיפרד מאסד בקרוב, אולם פירוד זה, אם יקרה, יהיה מסמר נוסף בארון הקבורה של המשטר הסורי.

אחד הכוחות המשמעותיים בלחימה בדאעש הם הכורדים. כוחות אלו הם בעלי המוטיבציה הגבוהה ביותר להילחם, במה שהם רואים כעת כמלחמת העצמאות שלהם. אחד האירועים הזכורים הקשורים לכורדים, הוא כיבוש אזור סינג'אר על-ידי דאעש, שטבח בתושביו בני המיעוט היזידי. התושבים שנשארו בחיים ברחו להרים, וחולצו אווירית על-ידי המערב שגם הפציץ מטרות של דאעש. פעילות זו היא שהביאה לרציחתו של ג'יימס פולי. כעת, דאעש נסוג מאזור סינג'אר והכוחות הכורדים שולטים בו. עם זאת, מתיחות רבה עדיין קיימת. הבעיה באזור היא כעת פוליטית. כוחות הפשמרגה הכורדים, מהמפלגה הדמוקרטית הכורדית, הם שניהלו את עיקר הלחימה נגד דאעש. כוחות יזידים ביחד עם מפלגת הפועלים של כורדיסטן, יריבתה של המפלגה הדמוקרטית הכורדית, נטלו חלק משמעותי בלחימה בדאעש. השאלה כעת היא מי המפלגה ששולטת באזור. יריבויות מעין אלו הן הזדמנות לדאעש לשוב ולכבוש את סינג'אר. אם הכורדים לא יצליחו לשתף פעולה, הם לא ישימו לב שדאעש חזר לאזור עד שיהיה מאוחר מדי.