האם בזירת פיגוע אמור רופא לפעול על-פי הקריטריון של "עניי עירך קרובים", או על-פי עיקרון של חומרת הפגיעה וסיכויי ההצלה?
בואו נבחן את עיקרון "עניי עירך קרובים". העיקרון הזה מתעדף בני משפחה על אחרים, מתעדף בני יישובך על אחרים, מתעדף בני עדתך על אחרים, מתעד בני דתך על אחרים, ואנו ודאי לא רוצים שכך יפעלו רופאינו.
ולמה כן היינו מצפים? ודאי היינו מצפים שהנתקפים יטופלו לפני התוקף, שהנרצחים יטופלו לפני הרוצח ולכך אין כל קשר ל"עניי עירך קרובים".
ובכלל קשה מאוד להבין מדוע על הרופא להתעסק בדילמה הזו. על מערכת הביטחון להורות לכל כוחות ההצלה שלא להתקרב למפגעים אלא לצורך נטרולם, כל עוד לא נבדקה מסוכנותם כפצצה מהלכת.
והרי ברור שלפיגועים יש דינמיקה, והדבר האחרון שרשויות הביטחון אמורות לתת לו יד זו האפשרות שהמחבל עם הצוות הרפואי היחיד שיש בזירה, ירוסקו לחתיכות.
החלטה כזו איננה החלטה של הרופאים, אלא של רשויות הביטחון, ואת הדין וחשבון ל"רופאים למען זכויות אדם" אמור להגיש שר הביטחון, ולא שר הבריאות.