זה קורה כמעט לכל אחד מאתנו, כשמגיעים הביתה ובודקים שוב את החשבון ומגלים שלא למוצר הזה הוא פיללנו ואו שקנינו דווקא את המוצר היקר יותר?!
לרובנו זה מתחדד דווקא בתחום הביצים, שבו אנחנו מגלים שבמקום ביצים רגילות, הכנסנו "בטעות", דווקא ביצי חופש ואו ביצים אורגניות, אשר מחירן כפול מהרגילות.
האם אנחנו לא בסדר, או שיש איזה "ד נעלמה", אשר עוזרת לנו לטעות?
להלן כמה דוגמאות "לסידור המוצרים" ברשת:
- ביצים יקרות ימוקמו בדרך כלל ממש בגובה העיניים.
- חלב בקרטונים מול חלב בשקיות.
- אבקת מרק באריזה קומפקטית מול אריזה חסכונית
- לחם איכותי ומושקע מול רגיל
- חטיפים שרוצים לקדם מול השאר.
הרשת מניחה את מוצריה על המדפים, כאשר המדפים המבוקשים הם המדפים, אשר נמצאים בגובה עיני הלקוחות ואילו המדפים הנחותים יותר, או פחות שווים, נמצאים משני צדיי אותו קו המכונה באנגלית, belt to eye.
האינטרס של הרשת למקם באותם מדפים נחשבים, את המוצרים בהם יש לה את האינטרס הכי גבוה.
- זה יכול להיות המוצר שלה, קרי המותג הפרטי (עליו היא מרוויחה הכי הרבה שקלים/אחוזים)
- מוצר עליו היא קיבלה בונוס מיוחד.
- מוצר עליו הרווח שלה/הפדיון ממנו הוא הגבוה ביותר.
- מוצר שרוצה לקדם ולחלופין מוצר שלא רוצה לקדם (אולי כהענשה
לספק אשר לא העניק לה את הבונוס המבוקש).
תופעה זו מקבלת יתר דגש, דווקא בראשי המעברים, המכונים "ראש גונדולה" (על שם הגונדולות של ונציה אשר מזכירות במבט על את מדפי המוצרים), אשר חשיפתם ללקוחות רבה יותר, דבר אשר מעמיק את התחרות על מקום פנוי ובעקבות זאת למו"מ כספי ובונוסים לרשת.
במילים אחרות זה שהמוצר נמצא בחשיפה טובה במיקום טוב/בראש הגונדולה, אינו מבטיח דווקא את המחיר הטוב ללקוח, אלא בראש ובראשונה את כדאיות הרשת.