ב"צוק איתן" הכין לנו החמאס שתי הפתעות: עוצמה בלתי צפויה של טילי גראד בעלי טווח פגיעה יעיל עד צפון הארץ, והמנהרות. לו הייתה לנו תרבות של הפקת לקחים, היינו חוקרים מיד אחרי תום הקרבות למה נתנו לסכנות הללו להגיע לממדים כאלה. עשרות קטיושות שמתפוצצות מדי יום על כל ערי הדרום, בואך בת-ים ותל אביב, עלולות היו להביא עלינו נזקים בקנה מידה אסטרטגי, ולשנות את כל מקבילית הכוחות באזור. אם נחלצנו מן הצרה וגם יצאנו וידנו על העליונה - היה זה בזכות שתי הפתעות שהפתענו א נ ח נ ו את האויב:
גאוניותם של המהנדסים שיצרו את 'כיפת הברזל' שמנעה שיבוש מירקם החיים בערים, ומצוינותם של רופאי ישראל, שהצילו חיים בממדים שהפתיעו את העולם, עד כדי השמעת שאלות מרושעות, כגון: מדוע אבידות הערבים הן באלפים ושלנו "רק" בעשרות?!
גם אינתיפאדת הסכינים מצאה אותנו מופתעים. אני מציע שלא לקנות את הגרסה הרשמית, לפיה "טרור היחידים" הוא פרי יוזמה עצמית, ספונטאנית ואין לו יד מכוונת. שימו לב לפיזור הגאוגרפי של ההתקפות והתוקפים - לא סביר שכל זה במקרה. גם הסוגה החדשה של טרור שפותחה כאן, מעידה על תכנון מראש. את החשק לתקוף אותנו ישירות מ ת ו ך הרצועה, הוציא מן החמאס מבצע 'צוק איתן'. מהומות המוניות, סטייל האינתיפאדה הראשונה, אבו מאזן מתקשה להפיק. חסרה לו השתתפות הציבור הערבי הרחב שעסוק בפרנסתו, ועם כל התלונות - י ש לו פרנסה. לחזור אל שיטות הרצח ההמוני נוסח האינתיפאדה השנייה - ניסו ומנסים, אבל חדירתו העמוקה של השב"כ וחופש הפעולה הרחב של צה"ל, גם בשטחי A, פשוט אינם מאפשרים זאת. "טרור היחידים", הבלתי מאורגן כביכול, הוא אפוא הפתרון ההגיוני.
מתכנניו הניחו בוודאי, שכל סכינאי-מרצח בימרוץ האמוק שלו יספיק לפגוע במספר גדול של קורבנות בטרם ינוטרל, ובדרכו לא יזרע רק מוות, כי אם גם מנוסת בהלה ושיבוש החיים, עם תחושת חוסר אונים שתביא את הציבור לידי ייאוש. כך יצדיקו את התיזה המטורפת שהציתה את כל המזרח התיכון, לפיה "אוהבי המוות", ובראשם הערבים האיסלאמיסטים, מנצחים את "אוהבי החיים", ובראשם היהודים, וכובשים את העולם.