1. פינוי מיידי של המאחזים הבלתי-חוקיים, בדגש על מאחזים אלימים במיוחד דוגמת אש קודש, מאחזי יצהר ומאחז הבלאדים. ברחבי הגדה המערבית פזורים כמאה מאחזים בלתי-חוקיים. הם בית הגידול המובהק ביותר של עברייני "תג מחיר", וכל מי שמבקש להתמודד ברצינות עם התופעה צריך להתמודד איתם ולפנות אותם אחת ולתמיד. מדובר, כזכור, ביישובים שמוגדרים על-ידי הממשלה עצמה כבלתי-חוקיים. לפיכך, כל שיש לעשות הוא לוודא כי מדינת ישראל אוכפת את החוקים של עצמה. המאחזים הבלתי-חוקיים הביאו לשגשוג של תרבות עבריינית ביהודה ושומרון: מדובר, למעשה, באקס-טריטוריה שבה מדינת ישראל פשוט לא קיימת – החוק לא נאכף, הרשויות לא קיימות והרוח הכללית מכתיבה ביטול של מוסדות המדינה ואנטי-ממלכתיוּת. זו הסיבה שהמאחזים משמשים סביבת מגורים ופעולה טבעית עבור עברייני "תג מחיר". כל עוד קיימים מאחזים, יימשך הפשע המאורגן מעבר לקו הירוק. 2. סגירת מוסדות החינוך של המדינה במאחזים בלתי-חוקיים. עוד לפני פינוי פיזי של המאחזים עצמם, ניתן להקטינם משמעותית ולהפסיק את התמיכה הכספית של המדינה בעבריינים על-ידי ביטול המימון הציבורי וסגירה של מוסדות חינוך ציבוריים הפועלים במאחזים. יש עשרות דוגמאות כאלה: גני ילדים, ישיבות, אולפנות, מוסדות רווחה ועוד. 3. סגירת ועדי המתיישבים. כפי שחשף תחקיר "מולד" שפורסם לאחרונה וכן תחקיר של שחר גינוסר בידיעות אחרונות, מדיניות "תג מחיר" נולדה בתוך הממסד המתנחלי: בוועד מתיישבי השומרון ובוועד מתיישבי בנימין. מדובר בעמותות פרטיות המסונפות למועצות המקומיות שומרון ובנימין, אשר הוקמו כדי שיוכלו לבצע פעולות שהמועצות-עצמן אינן מסוגלות לבצע. שוב: לא מדובר ב"עשבים שוטים", אלא במיקור-חוץ שביצעה הנהגת המתנחלים כדי לא ללכלך את ידיה. מדיניות "תג מחיר" נהגתה בוועדים הללו, והם אלה שדאגו להטמיע אותה בקרב תושבי המקום. פעילות העמותות, אגב, הסתכמה לאורך השנים במיליוני שקלים שהועברו אליהן דרך המועצות מקופת המדינה. כך הסביר זאת יו"ר ועדת מתיישבי בנימין, איציק שדמי: "הניסיון מוכיח שאם אתה אלים ולא מתחשב ולא מנסה לשכנע אלא פשוט מאלץ את השלטון לרדת עד לברכיים, אתה מצליח. לכל דבר יש תג מחיר, ומדינת ישראל צריכה לשאול את עצמה אם היא מוכנה לשאת בתוצאות". לאורך השנים שיבחו ועדי המתיישבים מקרי הצתה, הפרות סדר, חסימות כבישים, הפרעה לפעולות צה"ל ואף הציעו לתושבים לקיים צעדות בכפרים פלשתינים. לפיכך, גופים הממומנים בכספי ציבור שותפים לכאורה לדבר עבירה. 4. ביטול סעיף 46 לעמותות המסייעות למפגעים יהודים. בתחילת השבוע חשף ערוץ 10 כי עמותת "חוננו", שמשלמת מענקים כספיים למשפחות של מחבלים יהודים (למשל, לאביו של עמי פופר, שרצח שבעה פלשתינים ב-1990), מוּכּרת על-ידי המדינה כמוסד ציבורי לעניין תרומות (סעיף 46) ולפיכך פטורה ממס. את ההקלה הזו יש לבטל. בנוסף, יש לבצע ניטור של כל העמותות שזוכות כיום להכרה כזו ולבדוק כי אינן מסייעות לעבריינים. 5. החמרת הענישה כלפי מחברים של דברי הסתה. טקסטים המעודדים הפרת חוק וקוראים לאלימות רואים אור לעתים קרובות מאוד בפרסומים של המגזר הדתי-לאומי. יש להחמיר את הענישה של מחברי טקסטים כאלה ולהגביר את הפיקוח על פרסומים סקטוריאליים מועדים לפורענות. לדוגמה, "עולם קטן", עלון השבת הפופולרי ביותר לנוער (מופץ בכ-60 אלף עותקים מדי שבוע). בגיליון שיצא בסוף יוני התפרסם מאמר הסתה בשם "מדינה אחת לעם אחד" מאת בנצי גופשטיין, שעומד בראש הארגון הגזעני והאלים להב"ה. המאמר פרש באריכות את משנתו של גופשטיין המבוססת על "עיקרי תורתו של מורי ורבי, הרב כהנא". גופשטיין הסביר לקוראיו הצעירים כי "בלי גירוש הגויים מהארץ לא נזכה לישיבת הארץ", כי "הדוגל בהתנחלויות ומסרב לטפל בבעיה של ישמעאל – כשול ייכשל!" וכי "אין מקום בארצנו לנוצרים העובדים עבודה זרה". עוד כותב גופשטיין כי "גוי שהוא חלק מאומה שנלחמה בישראל ורוצה להישאר בארץ, חלים עליו תנאים נוספים והם: מסים ועבדות". לבסוף, הוא קורא "לטהר" באופן מיידי את הר-הבית, גם אם הדבר כרוך בשפיכות דמים קשה. מדובר, כזכור, בפרסום לבני נוער. 6. הוצאת ארגון להב"ה מחוץ לחוק. יש להוציא את ארגונו של גופשטיין מחוץ לחוק. מדובר בארגון המפיץ משנה גזענית מובהקת ומעודד בני נוער לפעול באלימות כלפי ערבים. כלי נשק של צה״ל כבר הגיעו לידי פעילי הארגון, אשר מקרבו יצאו שלושת הפעילים שהציתו את בית הספר הדו-לשוני בירושלים. 7. סגירת מוסדות חינוך מסיתים והפסקת מימון רבנים שקוראים להפרת חוק. ברחבי הארץ קיימים עשרות מוסדות חינוך תורניים שבהם מלמדים רבנים המעניקים הכשר להפרת חוק ולשימוש באלימות. לדוגמה, ישיבת "עוד יוסף חי" ביצהר שנשיאה, הרב יצחק גינזבורג, עודד את תלמידיו לבצע פעולות "תג מחיר". מישיבה זו יצאו לאורך השנים פורעי חוק רבים, במיוחד כאלו שפגעו בחיילי צה"ל. נוסף על כך, רבנים רבים המתפרנסים מכספי ציבור – רבני יישובים, ערים ומועצות, ראשי גרעינים תורניים ועוד – הסיתו נגד ערבים בשנים האחרונות (למשל, הרב שמואל אליהו מצפת) ועודדו את תלמידיהם לסרב פקודה בעת פינוי יישובים. רבנים אלה לא צריכים לקבל ולוּ שקל מן המדינה שאת חוקיה הם קוראים להפר ועליהם להיות מסולקים מתפקידם ללא שהות. 8. שימוש במנגנוני הענישה של הכנסת כדי להפסיק את קשרי הח"כים עם עברייני "תג מחיר". למרות הגינויים ודברי הזעזוע שהם משמיעים עכשיו, בכירי הימין מקיימים זה שנים קשרים הדוקים עם חוליות "תג מחיר". יש להביא את המקרים המתאימים לטיפולה של ועדת האתיקה ואף לשקול הסרת חסינות במקרים המתאימים. לדוגמה, שר זאב אלקין העביר מידע מסווג על תנועות צה"ל לחוליית "תג מחיר" שהפעילה "חמ"ל מאחזים" במטרה למנוע פינוי יישובים. אחד מחברי החוליה הזו - מאיר אטינגר, נכדו של הרב כהנא – נעצר בחשד למעורבות בהצתת כנסיית הלחם והדגים. השר אורי אריאל הודה אף הוא כי העביר מידע סודי למתנחלים כדי למנוע פינויים. כמו-כן, באחד הניסיונות לסגור את הישיבה האלימה ביצהר, הפעיל אריאל לחצים כבדים על שרי הממשלה כדי להשאיר אותה פתוחה. זאת למרות שידע כי מפגעי "תג מחיר" רבים יצאו ממנה במהלך השנים.

דוגמה נוספת היא התמיכה של נציגי "הבית היהודי" בבועז אלברט, שתקף יחד עם שני תושבי יצהר נוספים אוטובוס שהסיע תלמידות פלשתיניות לבית הספר. אלברט היה מעורב לפני כן באינספור עימותים עם חיילי צה"ל ועם פלשתינים. כשמפקד פיקוד המרכז הוציא נגדו צו הרחקה מיצהר, הפר אותו אלברט בגאווה. כל זה לא מנע מנפתלי בנט להוציא הודעה התומכת באלברט ומהשר אורי אריאל להגיע לבקרו בביתו שביצהר.