אני חושב כי ישנה בעיה עם הגדרת "הימין השפוי", כפי שנתפס בעיני רבים וטובים הרואים את גבולה של "רצועת השפיות" מהימין בואכה מרכזה. ואומנם הפלג הזה שקורא לעצמו "שפוי" הולך וגדל ומתמזג עם הנטייה הטבעית להתרחק מהשוליים המטורפים, היינו מהימין הקיצוני שאינו בוחל בשום אמצעי עבור צדקת דרכו, וגם השמאל הרדיקלי שהתרחק מהמרכז מוקצה על-ידי שפויי השמאל מחמת מיאוס, ולמעשה מי שמספק את הסחורה היום לרוב פלגי העם הוא המרכז שנוטה ימינה, שם מתמקם רוב רובו של הציבור המזדהה עם דרך הימין אך מסתייג מדרכיו ומפעולותיו הקיצוניות, כגון מקבוצת המתנחלים שחלק גדול מהציבור רואה בהם מחרחרי מלחמה, והרי מי רוצה מלחמה ודם.
זה המקום לציין כי האדם מטבעו דוחה את האלימות והמלחמות ובד בבד מזהה את הצדק ומזדהה עם עמדותיו, אולם לא כל האנשים מוכנים לשלם את מחירן היקר של עמדותיהם "הצודקות". ואומנם לכל איש ואשה דעה - לפעמים מגובשת ונחרצת, אך לא כל האנשים אוהבים להלחם על דעות, על עמדות, על אמונות, על השקפות, ולבטח לא להקיז עבורן דם. כאן בנקודה הזו צץ "הימין השפוי" שמצד אחד מזדהה נחרצות עם מתווה הימין, אך מצד שני אינו מוכן לתרום מעצמו עבור ההזדהות הזו גם לא בהשתתפות ספונטנית בהפגנה ולא בשום תרומה אחרת, מהותית או לא, וכן הוא חש את הסתירה בהתנהגותו, אם תרצה תקרא לזאת נקיפות מצפון על כי הדחיק את הכנות שמבטא את צופן ליבו לטובת האגואיזם הצרוף שהתמסר לו, ועל-כן הוא חש מועקה כתוצאה מהניגוד הפנימי הזה וביקש לעצמו מזור.
ובכן אינני בטוח אם תחושתו הסתכמה בנקיפות מצפון, זאת כי אינני בוחן כליות ולב ואיני יודע מה התחולל בקרבו, אולם אין ספק בליבי כי "הימין" הזה זיהה את הסתירה המתפרצת מתוכו שלמעשה מגלמת את נקודת התורפה ברוב שורות העם, כולם רוצים להביע את דעתם התקיפה והנחרצת אך מבלי לשלם עליה ומבלי להתחייב על כלום; שום השקעה לא באה בחשבון.
וזו למעשה דרך העולם - אם לדייק רוב העולם, כולם רוצים צדק "free" בלי לשלם, בלי לקחת על עצמם שום התחייבות, כי הרי דעות והשקפות נסחרות בשווקים הסיטונאים חינם אין כסף, ואם-כן למה להתחייב ולפזר עליהן המחאות, כי הרי שטרי חוב עשויים להפרע ביום מן הימים ומדוע אפוא לחתום עליהם במודע! למה להשקיע דבר חומרי בדעה שאינה ממין החומר?
אגורה שחוקה
וכך נולד הצורך במונח "ימין שפוי" שיבדיל את הימין המצולק בנפשו אך החכם והרציונלי, מהימין התמהוני המשוגע שמוכן, רחמנא ליצלן, לשלם ולהתחייב עבור דעותיו! כאן בנקודה המדויקת הזאת עמד ביבי שמייצג את הימין "השפוי" למחצה, וביקש לתת מזור לרצועה גדולה בעם הסובלת ממצוקה ברת-טיפול של נקיפות מצפון: "אני אספק לכם מענה וhרטואלי למצוקתכם הנפשית, באופן שתחושו השתייכות עמוקה לימין ולמחוזותיו הצודקים מבלי להתחייב על אגורה שחוקה ומבלי ללכלך את הידיים; ישנם מספיק משוגעים שמלכלכים את הידיים עבור דעותיהם ונחלתם אינה נחלתנו".
ואכן ביבי סיפק את הסחורה לעמו "השפוי": הוא מדבר "ימין" אך לא עושה "ימין". הוא נותן תחושה עמוקה של ימין ולפעמים קיצוני אבל עמדות לחוד ועשייה לחוד, והעשייה שלו מסתכמת בדָבֶּר ואל תעשה, היינו להשיג שקט תעשייתי בכל מחיר לתקופה הארוכה ביותר, ולמתוח את השקט הזה עד כמה שניתן. כך התנהל ביבי בכל שנות שלטונו ובכל המגרשים כאשר חתר לדבר אחד ומוגדר: לספק את הסחורה הווhרטואלית הנפשית עבור הנתח הגדול ביותר בעם שסובל ממצוקה נפשית של ממש הנגזרת, כאמור, מהסתירה הפנימית שאינה מרפה: להשתייך לצדקת דרך הימין מבלי לשלם על השתייכות זו ומבלי להתמודד עם נגזרותיה.
למגזר הזה אנחנו קוראים "ימין-שפוי" וגבולותיו הם המרכז ימינה, ולמעשה קיימת הצטלבות אקראית בין הימין השפוי לשמאל השפוי, זאת כי שניהם צצו מהסתירה הפנימית שעשתה בהם נפשות, ושניהם ביקשו לתת אותו מענה למצוקתם הנפשית כאשר כל מבוקשם הוא ללכת עם ולהרגיש בלי. דוגמה מאפיינת לשמאל-שפוי כזה הוא מיודענו אובמה, שאף הוא עושה את הכל בשביל להשיג שקט תעשייתי בכל מחיר לתקופה הארוכה ביותר ועד כמה שניתן, כאשר עשייתו מסתכמת בשלוש מילים: דָבֶּר ואל תעשה. הוא מייצג את השמאל שרוצה שלום ושלווה ומאמין בהם אך מרחוק, מהווילה הממוזגת שלו, וזאת מבלי לנקוף אצבע עבור דעותיו ואמונותיו ומבלי לשלם על מבוקשו.
וזאת האמת על רגל אחת: אין הבדל עקרוני בין נתניהו לאובמה, שניהם משתמשים באותו מטבע עובר לסוחר ומספקים את אותה הסחורה: להכנס מהשער הראשי למועדון הדעתנים והמזדהים בלי לשלם את כרטיס הכניסה. במחשבה אחרת, אולי האמריקנים יכולים להרשות לעצמם את הלוקסוס הזה - מועדון עם כניסה "free", אבל אנחנו?