"בעלי מוגבלות" זו כותרת לעולם מושגים רחב מאוד. ישנן מוגבלויות פיזיות וישנן מוגבלויות שכליות. בנוסף, יש שוני ברמות התפקוד הקוגניטיביות והמוטוריות של בעלי המוגבלות. בשל כך, לאנשים בעלי נכות מסוימת, יש קושי כלשהו בשל נכותם, אך זה לא אומר שהם חסרי תועלת וחסרי כשירות לעבודה כלשהי. לאור המציאות הקיימת כיום, כנראה שיש החושבים אחרת.
בשנת 1998 התרחשה פריצת דרך משמעותית בתחום תעסוקת בעלי מוגבלויות עם קבלת "חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות". אחד מסעיפי החוק מגן על זכותם להזדמנות שווה לעסוק בעבודות המוצעות לכלל החברה. בשל זכות זו, חל איסור על הפלייתם בתעסוקה רק בשל מוגבלותם.
אמנם מדינת ישראל מביעה עמדה מאוד ברורה בנושא העסקת מוגבלים, אך קיימים בתי תעסוקה שבהם הדלתות יהיו סגורות בפני מוגבלים, למרות ובניגוד לעיגון בחוק. מצב זה נוצר משום שהאכיפה לא יכולה להגיע ל-100% בתי עסק ולכן יש המעזים לעבור על חוק זה.
בעיני, מצב זה נוצר מבורות חברתית. לא כולם מבינים לעומק מהי מוגבלות. כאשר אדם שומע או רואה מישהו שהוא שונה מהנורמה אותה הוא מכיר, הוא נרתע ומעדיף להתרחק. במקום לברר על מוגבלות האדם ולבדוק האם המוגבלות עלולה לגרוע מתפקודו במקום העבודה, ההעדפה היא לשלול.
אדם נכה פיזית יכול להפיק תועלת מחוכמתו ומהידע אותו רכש בחייו. אדם בעל מוגבלות שכלית יכול לעסוק בעבודה ידנית. הנכות מגבילה את האדם בדברים מסוימים, אך לא בכל תחומי החיים. ישנם כישורים אחרים שקיימים אצל אנשים וישנם כישורים שהם יכולים לרכוש למרות מוגבלותם.
עלינו לשנות את הגישה הזו כלפי אנשים בעלי מוגבלות. הם יכולים להיות פרודוקטיביים ולתרום הרבה לחברה שלנו, הן מבחינת תוצרי עבודה והן מבחינה חברתית. אך כל עוד אותם חוקים שנחקקו למענם ולטובתם לא יאכפו וכל עוד לא נחדיר לחברה שלנו את חשיבות הנושא, כנראה שהם לא יממשו את זכותם.
כל עוד מצב זה לא ישתנה, בעלי המוגבלויות יישארו תלויים בחסדיהם ובטוב ליבם של בעלי עסקים, דבר שלא אמור להיות בגדר 'חסד', אלא בגדר 'זכות'.