לא מזמן העלינו את ההשגות הרבות שלנו מהשימוש בלוחות הוצאות המחיה לצורך השוואת הון, והנה עולה שגם בית המשפט רואה את השימוש בלוחות המחיה לצורך קביעת גידול בהון של נישומים, כיוצר קושי רב במקרים רבים. זאת, בשל השימוש בממוצעים כוללניים המתאימים למשפחות עירוניות מסוימות בלבד. בהחלט לא לכל משפחה שאינה על קו הממוצע.
בעניין אזברגה (ע"מ 38177-09-12, ניתן ב-7.12.2015), קובע בית המשפט, כי פקיד השומה יכול לבסס שומת הפרשי הון על נתונים מטבלאות המחיה שמפרסמת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, אך הוא אינו יכול לעצום עיניו באשר לרמת חיים של הנישום הספציפי או לנוכח אי-התאמה של קבוצת אוכלוסין מסוימת לטבלאות. על פקיד השומה החובה לנמק שומתו בנימוקים כבדי-משקל המבוססים על מידע ספציפי ולא להסתפק בנתונים סטטיסטיים, היפים לחתך רחב של אוכלוסייה.
בעניין אזברגה טען פקיד השומה, כי בין שתי הצהרות ההון נמצא גידול הון בלתי מוסבר של 484,710 שקל. עיקר המחלוקת בין הצדדים נגעה להפרשי ההון הנובעים מההלוואה בגובה של 350,000 שקל בה פקיד השומה לא הכיר, ובהוצאות המחיה אותן ייחס פקיד השומה לאזברגה.
אמנם, הלכה פסוקה היא, שכאשר מדובר בשומות הפרשי הון, הנטל מוטל על המערער. אולם, פקיד השומה התעלם מטענותיו של אזברגה ביחס לרמת חייו, ועשה שימוש בלוחות מחיה 4-3, בעוד שאזברגה טען שרמת חייו נמוכה ביותר ולכן יש לעשות שימוש בלוחות מחיה 6-5.
פסק הדין אשר משקף את גישת בית המשפט העליון באשר לטבלאות המחיה הוא ע"א 2/81, לפיו פקיד השומה יכול לבסס שומה על נתונים מלוחות המחיה שיראו מה הייתה רמת החיים והוצאות המחיה של הנישום. עם זאת, מדובר בטבלאות שמבוססות על אומדן ונתונים סטטיסטיים, ועל כן פקיד השומה לא יכול לעצום עיניו באשר לרמת חיים ספציפית של הנישום, או אי-התאמה של קבוצת אוכלוסין מסוימת לאותן טבלאות.
התבססות סתמית על טבלאות המחיה שמפרסמת הנציבות לא תמיד מהווה ראיה לרמת חייו של הנישום הספציפי, באופן שניתן יהיה לגזור מהן גידול הון. בעניין דראושה מוחמד נאמר, כי התחשיבים בדבר הוצאות מחיה עליהם מתבסס פקיד השומה, מתייחסים למשפחות עירוניות. אין בלוחות המחיה כל נתונים בדבר הוצאות מחיה של משפחות בדואיות כפריות (עמ"ה 64/85).
בית המשפט שוכנע, כי אכן רמת החיים של אזברגה נמוכה מהמקובל בחברה עירונית. המדובר במשפחה בדואית, המתגוררת אומנם בעיר ולא בכפר, אך ניתן לאפיין את רמת חייה כנמוכה מרמת החיים הממוצעת של משפחה עירונית אחרת, יהודית או אף ערבית.
פקיד השומה לא הבהיר מדוע בחר לקבוע שרמת חייו של אזברגה מתאימה ללוחות המחיה 4-3 ולא ללוחות המחיה 6-5, שהם קרובים יותר לרמת המחיה שלו. במיוחד, כאשר ניתן להתרשם כי אורח חייו של אזברגה הוא פשוט ובסיסי, וראוי היה אפוא לסווג את רמת מחיתו על-פי טבלאות 6-5.
ההצבעה של פקיד השומה על הרכב היקר של אזברגה, כאלמנט שיש בו להטות את הכף לחובת אזברגה, אין בה כדי לשנות את דעת בית המשפט, לפיה הטבלאות ההולמות את אזברגה הן 6-5. רכב יקר לכשעצמו אינו סממן לרמת חיים גבוהה בהכרח. אין לשלול את טענת אזברגה, לפיה מדובר ברכב שייעודו סמל סטטוס חברתי בלבד בקרב החברה הערבית שבה הוא מתגורר.
אף הנסיעות לחו"ל אינן מצביעות בהכרח על מצב כלכלי משופר. מדובר בנסיעות שיעדן הוא עלייה לרגל לעיר מכה, שאינן עולות ממון רב והן נעשות באוטובוסים דרך ירדן. בית המשפט נתן אמון בדבריו של אזברגה, לפיהם המימון של הנסיעות נעשה על-ידי התנועה האיסלאמית.
בית המשפט פסק בעבר (עמ"ה 6/09, ע"א 4891/13), כי יש להתייחס בחשדנות להעברות בין קרובי המשפחה כהסבר לגידול הון ונדרשת הצגת ראיות אוביקטיביות להוכחת הטענה. אלא, שבעניין אזברגה הוצג הסכם הלוואה שנערך על-ידי עורך דין ואשר נחתם בסמוך לקבלת הלוואה, אשר מהווה ראיה אוביקטיבית בעלת-משקל.
בית המשפט נתן אמון בעדותו של נותן ההלוואה, לפיה הוא הלווה כסף לאזברגה שהוא גיסו. המקור של הכסף הוא פיצוי שהתקבל במסגרת מבצע פינוי שערכה המדינה בעיר לוד בשנת 1997. נציג מס הכנסה היה צריך להתייחס למידע זה ברצינות רבה ולאמת אותו באמצעיו השונים, אך הוא לא מצא לנכון לעשות כן. משלא עשה כן, אין אלא לקבל את גרסת אזברגה בעניין זה.