מי היה סאדאת
זהו שם ספרו של העיתונאי והמחזאי הצרפתי רובר סולה, שבו הוא מתעד את חייו של הנשיא המצרי אנואר אסדאת (1918 - 1981).
המחבר חושף את המאפיינים המנוגדים באישיותו של סאדאת, וכיצד הפך מ"פלאח", חקלאי כפרי פשוט, למנהיגה של המדינה הערבית הגדולה ביותר ולגיבור המהפך ההיסטורי במזרח התיכון כשהחליט לבקר בירושלים ולכרות שלום עם ישראל.
כך כותב סולה על המהפכים בתולדות המנהיג המצרי: "בבחרותו חלם סאדאת להיות שחקן על במת התיאטרון. אך בסופו של דבר היה לשחקן על הבמה הגדולה ביותר בעולם.
"כקצין צעיר, שיתף פעולה עם קצינים נאציים. במרוצת מלחמת העולם השנייה השתתף במאבק נגד הכיבוש הבריטי. הוא גורש משורות הצבא, נאסר, ברח מן המאסר, שוב נעצר ונאסר...חזר לשורות הצבא והיה לאיש שהודיע בשידורי מצרים ב-23 ביולי 1952 על הפיכת הקצינים החופשיים".
סאדאת גדל במשפחה ענייה מרודה, נישא לנערה כפרית שלא הלמה את אישיותו, ושממנה התגרש בהיותו בבית הסוהר. על כך כתב באוטוביוגרפיה שלו כי "ברגע שחתמתי על מסמך הגירושים, חשתי את עצמי משוחרר וחופשי, למרות ששבתי לתא המעצר".
אשתו השנייה ג'יהאן הפכה לגברת הראשונה במצרים והייתה לה השפעה רבה על דרכו.
סאדאת לא תמיד הסכים עם הנשיא גמאל עבדול נאצר למרות שהיה סגנו, אם כי תמיד היה עונה לנאצר "נכון" כאות הזדהות עמו. קצינים בצמרת לעגו לסאדאת וכינוהו "קולונל נכון".
עם מותו של נאצר ב-1970, הקפיד סאדאת לשנות את סמלי המשטר הנאצריסטי. הוא הקפיא את שיתוף הפעולה עם ברית-המועצות וגירש של 3000 המומחים הרוסיים ששהו במצרים. הוא שינה כיוון כלפי ארצות-הברית. סאדאת גם מחק את סמלי הסוציאליזם הנאצרי ודגל בליברליזם כלכלי ושוק חופשי. סאדאת גם פנה עורף לנטייתו המדינית של נאצר להתאחד עם מדינות ערב, ואף שינה את שמה של מצרים מ"הרפובליקה הערבית המאוחדת" ל"רפובליקת מצרים הערבית". סאדאת גם שינה את שם הפרלמנט מ"מועצת האומה" (הערבית) ל"מועצת העם" (המצרי).
היו רבים שלא סברו כי סאדאת ראוי להיות נשיא. הסופר נגיב מחפוז אמר על כך: "לא תיארתי לעצמי שסאדאת יהיה יורשו של נאצר, וכשזה קרה, ראיתי בכך את שיא הלעג והשטות".
בהלוויתו של נאצר, אמר סאדאת לנציג ארה"ב אליוט ריצ'רדסון: "נסו אותי ותראו אדם אחר".
לדעת סולה, "סאדאת זיהה את עצמו עם מצרים, וכשהיה נואם, חש את עצמו כפרעה".
סאדאת ירש מנאצר מדינה מושפלת וענייה, הנשלטת על-ידי ביורוקרטיה ומשטרה. הייתה לו השכלה תיכונית בלבד. בגיל 18 החל קריירה צבאית, ופעל נמרצות להדביק את הפערים בהשכלתו על-ידי קריאת ספרים.
הרצח של סאדאת היה מעין משחק טרגי ששודר בשידור ישיר בערוצי הטלוויזיה, כאילו היה זה מחזה שנכתב למסך הקטן. סולה מסכם בכותבו: "האם היה סאדאת מנהיג דגול שעשה שלום עם ישראל והחזיר למצרים את סיני, או שהיה פוליטיקאי מתוחכם שהוביל את מולדתו למבוי סתום ופתח את הצוהר לקיצוניות איסלאמית? הניגודים באישיותו הם כל כך רבים, שיקשה להכריע בשאלה".
שכונת היהודים
בליבה של קהיר יש שכונה משגשגת ובה שווקים ומרכזים מסחריים, ושמה "שכונת היהודים" (חארת אליהוד), אם כי כיום כמעט שאין יהודים המתגוררים בה, מלבד מבוגרים בודדים. למרות זאת שם השכונה שריר וקיים.
לא מזמן הגיש לבית המשפט אחד מתושבי השכונה, מוסלמי במוצאו, בקשה לשנות את שם השכונה, כדי למנוע מהיהודים קרדיט כלשהו על השכונה ועל שגשוגה. עיתון "אלאהראם" (4.1.16) מפרסם את הסיפור, והסופר מוחמד אברהים אלדסוקי מגנה את בקשתו של המתלונן ומרעיף שבחים על בית המשפט שדחה מכל וכל את העתירה.
אלדסוקי טוען כי בקשתו של העותר עלולה לגרום נזק גדול למצרים ולשמה הטוב. זאת, משום שהמשתמע מהסרת שם השכונה, שמצרים מתכחשת ליהודים שהם מצריים בעלי כל הזכויות כאזרחי המדינה, ואין למחוק את עברם ופועלם. הסופר ממשיך וטוען כי היהודים במצרים היו חלק אינטרגרלי של החברה המצרית, וכי הם השתתפו בהצלחה בחיי הכלכלה והאמנות של מצרים. כמו-כן ליהודים יש בתי כנסת ואתרים מיוחדים שחובתם של המצרים לשקמם ולשמור עליהם.
תבוסה מוחצת לאירן
המשטר האירני הבין סוף-סוף כי טעה טעות חמורה כשמיהר להניע אספסוף לכיוון שגרירות סעודיה בטהרן והקונסוליה במשהד, שהרס והבעיר. והראיה - ראש עיריית טהרן נעצר לחקירה כדי להפגין שהמשטר מתנגד למעשי הוונדליזם. גם דיפלומטים אירניים הצהירו כי אירן אינה מעוניינת בהסלמת המתיחות עם סעודיה.
אירן הופתעה מתגובות המדינות הסוניות נגדה ומתמיכתן בסעודיה. רוב מדינות המפרץ, וכן סודן וג'יבוטי, ניתקו את יחסיהן עם אירן בעקבות סעודיה. אפילו אבו-מאזן הכריז כי הוא עם סעודיה בנימוק שהוא תומך בצד הצודק. גם מצרים וטורקיה מצדדות בסעודים.
ארדואן אף מחה בפני השגריר האירני באנקרה על הרס הנציגויות של סעודיה בארצו.
אירן חשה כמובן את הבדידות, אך זו אינה מוחלטת. יש לה לפחות שני בעלי ברית: חיזבאללה ו
בשאר אסד, כמובן. אך עם זאת, התפתחות זו אינה סוף פסוק. אירן תמשיך לחתור נגד סעודיה ומדינות המפרץ הן על-ידי הפעלת תומכיה השיעים במדינות אלה והן בתירוץ של יצוא המהפכה האיסלאמית.
אמרו
- "ישראל זקוקה למדינה באזור כמו טורקיה. גם עלינו להכיר בעובדה שגם אנו זקוקים לישראל. זוהי עובדה בלתי מעורערת באזור הזה" (נשיא טורקיה ארדואן).
- "הנוער הפלשתיני שנסחף לגל הדקירות בסכינים אינו אשם. הוא גם אינו רע. הוא קורבן של הסתה וחינוך לשנאה המתנהלים במשך שנים. וזה בדיוק מה שעושים התקשורת והחינוך הפלשתיני" (איתמר מרכוס מנהל "מבט לתקשורת הפלשתינית").
- "שפה אינה סתם מילים, דקדוק וסגנון. השפה היא סם החיים" (הסופר זאבי והדי).
- "פוטין זקוק לאסטרטגיה שתחלץ אותו מן המלכודת הסורית. ופוטין רואה במאמציהן של סעודיה וירדן את העגלה שתוציא אותו מההסתבכות בסוריה, אבל בתנאים" (עיתון "אלשרק אלאוסט").
- "התקשורת הסורית משקרת בכל דבר, אפילו בתחזית מזג האוויר" (המשורר הסורי ממדוח עדוואן).
- "פלשתין כמוה כאיסלאם, הסוציאליזם והאחדות הערבית. אלה תמיד היו תחנות בתולדות הערבים שנועדו לכסות על התנהגות פושעת וגשר כדי להגיע לכס השלטון" (ערבי אנונימי).