"אם תרצו" - קומיסריות לשמה

מק-קארתיזם לשמו הוא קמפיין השנאה של ארגון "אם תרצו" המנוהל כלפי מי שנראים בעיניו כ"שתולים בתרבות". אם תרצו ואם לא - זה אמור להזכיר את "מסדר הנאמנות" שביקש בזמנו להשליט על חיינו יו"ר "ישראל ביתנו", אביגדור ליברמן, כשקבע נחרצות כי "בלי נאמנות - אין בכלל אזרחות". מסתבר כי מסדר הנאמנות הזה עדיין חי ובועט גם היום. במהדורתו החדשה הוא מתנהל על-ידי שרת התרבות, מירי רגב, במסגרת "חוק הנאמנות", שאותו היא טרחה להגות. הוא תופס מקום של חוסר כבוד במגרש שגבולותיו משורטטים היטב, ושבו מודרים אל מחוץ לבית הישראלי כל מי שאינם עומדים בסטנדרט הנאמנות שנקבע בשעתו על-ידי אביגדור ליברמן. למען הגילוי הנאות זה בדיוק המקום להודות שהדרישה התקיפה לנאמנות אינה אלא המשך טבעי ליחס היומיומי הבנאלי שלנו כלפי המיעוט הערבי המודר.

ציד-מכשפות

מה שביקש בזמנו אביגדור ליברמן לעולל - עושה עכשיו, וביתר שאת, ארגון "אם תרצו". בהנחייתו הברורה מסומנים כבוגדים עשרות אמנים ואנשי-רוח, מהחשובים והנערצים הפועלים בישראל. אלא שמעודדת הפעם מאוד העובדה שהגינויים לקמפיין של ציד המכשפות אינם מצטמצמים רק לפעילי שמאל, אלא מגיעים גם מצידה הימני של המפה הפוליטית. כך או אחרת, קמפיין השנאה של ארגון "אם תרצו" אינו אלא קומיסריות לשמה. צייד המכשפות הזה קומם אפילו ימני קיצוני כשר החינוך, נפתלי בנט, שכינה אותו "מביך, מיותר ומבזה", שלא להזכיר את ח"כ בני בגין, שקבע כי הדברים מבטאים "שיא חדש של כיעור וניסיון לשתול במוחו של הציבור את המושג 'שתולים' כמילה נרדפת ל"בוגדים". קיום הרשימות השחורות של ארגון "אם תרצו" לצורך פסילה הוא, במפורש, צנזורה שאיננה לשמה וסתימת-פיות שהיא בלתי נסבלת. את ציד המכשפות הזה צריך על כן להפסיק, ומייד, באשר מדובר בחציית קו אדום מסוכנת מאוד.