הגט נמנה עם
אחת מתרי"ג מצוות התורה, ומוזכר
בספר דברים ובספר ישעיהו בשם "ספר כריתות". על-פי
המדרש הוא היה נהוג עוד בימי
אברהם אבינו. הנוסח הנוכחי של הגט וכל הכללים הקשורים בו נקבעו
בבבל בתקופת
התלמוד.
בתורה עצמה לא נזכרת המילה 'גט', אלא הוא מכונה 'ספר כריתות' 2:
כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה וּבְעָלָהּ, וְהָיָה אִם לֹא תִמְצָא חֵן בְּעֵינָיו - כִּי מָצָא בָהּ עֶרְוַת דָּבָר, וְכָתַב לָהּ סֵפֶר כְּרִיתֻת וְנָתַן בְּיָדָהּ וְשִׁלְּחָהּ מִבֵּיתוֹ.
הגט אינו
חוזה שנערך בין שני צדדים, אלא הוא מעשה חד-צדדי של הגבר. על-אף שמעיקר הדין אין צורך בבית דין רבני כדי לסדר גט, מקובל שגט יסודר אך ורק
בבית-דין רבני מוסמך, וזאת בשל מורכבותו ההלכתית של הגט. מיד לאחר סידור הגט נותן בית-הדין הרבני פסק-דין פורמלי (הקרוי "מעשה-בית-דין") הקובע כי בני הזוג גרושים. במדינת ישראל ניתנת בנוסף לכך גם תעודת גירושין. על-מנת למנוע ערעורים על תקפות הגט לאחר זמן, שמטרתן להוציא לעז על אחד מבני הזוג כי כביכול נישואיו הראשונים עדיין תקפים, נהוג שלנוכחים במקום מוצע לעיין בגט ולוודא את תקינותו, ולאחר מכן הם מתחייבים שלא לערער עליו בעתיד והגט, שכבר מילא את תפקידו, מושמד.
בעת שהגבר מוסר את הגט לאישה חייבים להיות נוכחים שני
עדים, וכן בית-הדין המסדר את ה
גירושים. לעתים נוכח גם הלבלר שכתב את הגט, אך אין זה נדרש. בעת מסירת הגט אומר הגבר לאישה: "הרי זה גטך, והתקבלי גטך זה, והרי את מגורשת בו ממני מעכשיו, ומותרת לכל אדם".
גט מצד האישה
בתנועה ליהדות מתחדשת נהוג לתת גם גט מקביל מצד האישה, המשחרר את הבעל מהתחייבויות והבטחות הנישואין מלבד ההבטחות הקשורות להסדרים הכלכליים של הגירושין והסדרי משמורת הילדים. את הגט מצד האישה הנהיג
רבי זלמן שחטר שלומי וכך נוהגים הרבנים המוסמכים על ידו ברחבי העולם.