בתלמוד הבבלי מובאת אגדה המספרת כיצד הוכנסה מגילת אסתר לספר הספרים. וכך מסופר על דו שיח שהתקיים בין אסתר המלכה לחכמי דורה: "אמר רב שמואל בר יהודה: שלחה להם אסתר לחכמים: 'קבעוני לדורות!' שלחו לה: 'קנאה את מעוררת עלינו לבין האומות'. שלחה להם: 'כבר כתובה אני על דברי הימים למלכי מדי ופרס!... שלחה להם אסתר לחכמים: 'כתבוני לדורות'! שלחו להם: "הלא כתבתי לך שלישים" (משלי כ"ב, כ') - שלישים ולא ריבעים עד שמצאו לו מקרא כתוב בתורה..." (מגילה ז', א').
הבה נבין מה רומזת אגדה זו. האמירה של אסתר קבעוני לדורות וכן כתבוני לדורות נבעה משמחת ההצלה שהייתה לעם ישראל. בתחילה לא היה ברור כיצד יש לציין שמחה זו. אסתר בקשה מחכמים שמגילת אסתר תיכלל בכלל כתבי הקודש שיכתבו את מעשה הפורים למען יידעו זאת הדורות הבאים. בנוסף לכך, אסתר שלחה לחכמים שיקבעו תקנה לדורות שיום הפורים יקבע כיום שמחה ומקרא מגילה .
חכמים התלבטו בבקשתה משתי סיבות. הראשונה: קנאה מצד אומות העולם שיראו שעם ישראל שמח במפלתם.
כתבי קודש
השנייה: חכמים הסתפקו האם יש מקום להוסיף ולכתוב עוד פעם בכתובים על מלחמת ישראל בעמלק, עד שלבסוף למדו מרמזי הפסוקים שיש מקום לכתוב שוב על המלחמה בעמלק, וכתבו אנשי כנסת הגדולה את מגילת אסתר ברוח הקדש וקבעו את חג הפורים לדורות (מגילה ב', א'). הם הבינו, כי תביעתה של אסתר לקבוע את פורים כיום חג ודרישתה כי המגילה תיכלל בין כתבי הקודש אכן צודקת. העם היהודי היה בסכנת קיום פיזית. המן ביקש להשמיד, להרוג ולאבד את כל היהודים מנער ועד זקן, טף ונשים ביום אחד. והנה "ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם (אסתר ט', א')". ולכן ראוי הנס להיות מצוין בכל שנה ושנה וראויה המגילה להיכלל בין כתבי הקודש.
על-פי רוח הדברים נראה שאסתר לבדה היא זו הלוקחת אחריות למצב את החג בלוח השנה היהודית ולהכניס את מגילת אסתר בכתבי הקודש. מגילת אסתר מהווה מקרה ראשון ובודד בתנ"ך שאשה כותבת ויש לה יכולת אינטלקטואלית שגם יכלה להשפיע על המלך אחשוורוש. לא בכדי סבורים חז"ל שאסתר היא אחת משבע הנביאות שעמדו לעם ישראל (בבלי, מגילה י"ד, א'). אסתר צפתה ברוח הקודש שהאירוע של המגילה אינו אירוע חד-פעמי שהיה ולא יחזור על עצמו אלא הוא עתיד לחזור על עצמו בהיסטוריה של עם ישראל.
אסתר בנבואתה הייתה מודעת כי צפויה לעם ישראל גלות ממושכת. גלות שאת סופה אין לראות באופק. ולכן הוא זקוק לקרש הצלה שיצילהו מהאבדון. לדעתה של אסתר, 'מגילת אסתר' היא שתלמד את עם ישראל שאפילו בגלותו אם יגיע למצב של השמדה וכיליון והישועה איננה מגיעה אל לו להתייאש כי הגזירה יכולה להתהפך תוך זמן קצר "ונהפוך הוא".
לפי אגדה זו חכמינו מתוארים כמי שאמונים לקבוע מה ייזכר לדורות ומה יישכח, מה יקודש ומה יהיה בתחום החולין. אסתר הבינה את תפקידו ההיסטורי ואת חשיבותו של הזיכרון היהודי, ולכן ידעה שעליה לפעול לכך שסיפור מגילת אסתר ייכנס לכתבי הקודש.