משפט שדה - זמן לחישוב מסלול מחדש!

כמה פעמים נפגשתם בתקשורת באייטמים שפורסמו בלי תגובה? כי העורכים היו חייבים לעלות עם הכתבה, וכאשר תגיע התגובה היא תתווסף לכתבה-?קראתם מצוין. האייטם יפורסם עד שהחקירה תתבצע ותוכח האשמה, ואם זה לא מזעזע אתכם אז גם אתם שייכים לדור החדש של העיתונות שגדל כאן בעזרתכם. השיטה פשוטה. קודם נפרסם ואחר כך נבדוק אם הפרטים נכונים. מסתבר שאין משמעות לאמיתות הכתבה. מה שחשוב באמת זה מי פרסם ראשון. אחר כך נמשיך לבדוק. נחקור, נשפץ, העיקר שהבאנו עוד ידיעה בלעדית. מדובר במחלה מתפשטת. מחלה בדור שלנו היא באחריות כולנו, ברשת המקום אינו מוגבל, ניתן לספר את הכול בלי מעצורים. אין הבחנה בין שקר לאמת, בין מציאות לדמיון... מותר הכל! מה שחשוב הוא שיש מקלדת, מודם סלולרי, אתר אינטרנט ודף פייסבוק שצמא לינוק לייקים וטוויטר רעב לציוצים צהובים. אני מדברת על פרשת אופק בוכריס, טלטלת השבוע האחרון. הגיע הזמן שמישהו ייקח את המושכות לידיו, שמישהו יעצור את הסחף הזה. שמישהו יגדיר מחדש מה היא הטרדה מינית. שכל "יפי הנפש" המדברים על שוויון יחוקקו חוק בנוגע לבחורות שמרשות לעצמם להטריד מינית גברים, ולא חסר כאלו! הן מרשות לעצמם להגיע למקום העבודה עם חזה בחוץ, חצאית שלא משאירה מקום לדמיון וחוטיני שמציץ ברוב חוצפתו בלי לשאול. ואני לא אומרת בשום צורה שצריך לאנוס. אבל להן מותר להתחכך בבוס כאשר הן זקוקות לחתימה על שיק או אישור, הן יכולות בטעות לשלוח ידיים ומסרים, ולחשוב שמדובר ברובוט בלי הורמונים. ומקרה כזה לא נקרא הטרדה מינית!

מגמתיות וחד-צדדיות

למה אנחנו פוחדים להציב גבולות בנוגע לסאגה הזאת של הטרדה מינית? למה אנחנו הנשים, שמכירות את הכוח שלנו, מפחדות לומר את האמת? האם זה בגלל ארגוני הנשים? או בגלל נורמה חברתית מעוותת? ולא, אני לא מגנה על אנסים! מה שאנו רואים, זאת תמונת בבואה של החברה הישראלית, מורכבת מתרבות מתירנית לא שוויונית. תרבות שלא יודעת להציב גבולות, חוקים וקווים ברורים. נורמות חברתיות לקויות יצרו פסיקה בעייתית. התנהלות מצ"ח במקרה של תא"ל אופק בוכריס, בו אנו שוב רואים את משפט השדה, בטרם הוכחה האשמתו, מראה לנו בצורה מצוינת את הסכנה שקיימת במשפטיזם של החברה והתקשורת. כאן נמצאת הסכנה הגדולה ביותר שמתפשטת בהיעדר נורמה של חוקים ברורים. וכל זה טרם הוכחה אשמתו של תא"ל בוכריס. השבוע התקשורת בנתה תלי תלים של פרשנויות וקביעות עובדתיות, לא חסכו במילים וגינו את בוכריס בכל דרך אפשרית. לעומת זאת, המתלוננת, שזהותה נשמרת בקנאות, קיבלה את כל ההגנה. לכל תמיהה באשר להתנהגות המתלוננת, התקשורת מצאה פתרון: אם אמרה, למה המשיכה להגיע למשרדו אחרי האונס הראשון? תשובתה "הייתי בהלם ותפקדתי מכורח הפקודה", אם נשאלה למה נסעה איתו ברכב אחרי האונס אזי מדובר במפקדה. כל טענה מפי בוכריס נדחית כשקר, וכל עדות אופי מפי חיילותיו ומקורביו של בוכריס, הינם "אינטרסנטיות" "שקריות" או המצאות. לעומת זאת: כותרות התקשורת לעולם מהימנות, ואמינות. תא"ל בוכריס שקרן, מתוחכם ועבריין מין, כל זה וטרם הוכחה האשמתו. הגיע הזמן שמישהו למעלה יעצור את המגמתיות והחד-צדדיות, הזמן שמישהו יציב גבולות לתקשורת בכל הנוגע לפרסומים שטרם הוכחו. הגיע הזמן שגם אנחנו, ההורים, ניקח אחריות בנוגע לבנינו ובנותינו. זה הזמן שלנו ההורים בשת"פ עם משרד החינוך לעשות חישוב מסלול מחדש, משהו בחינוך שלנו לוקה בחסר. הגיע הזמן להגדיר מחדש את חוק "הטרדה מינית", הגיע הזמן שגם אנחנו הנשים נעשה רגע עצור! די עם הרטוריקה הקיצונית הזאת שצבועה בצבעי שחור לבן, רטוריקה שמזכירה לכולנו ימים אפלים. עם כל הכבוד לבית המשפט! אנחנו רגע לפני נפילה לתהום. אם לא נעצור רגע ונביט בתמונת המצב העגומה של חברה הבנויה, מקלות דעת מתירנית של גברים ונשים כאחד, מחברה שלא יודעת לסמן לעצמה גבולות והתנהגות מותרים הן במסגרת עבודה של יחסים קורקטיים וחברתיים והן בגילוי חיבה רומנטיים אזי נמצא את עצמנו באובדן אימון הציבור באופן טוטאלי במערכת המשפט, בבית המחוקקים במנהיגים ובתקשורת השוחטת!