מארס טורקי

תנאי בסיסי לקיום משטר דמוקרטי הוא חופש הביטוי. מגוון הדעות מאפשר שיח פורה, בעזרתו ניתן לנווט מדינה בדרך האופטימלית ביותר. אחד ההיבטים של חופש הביטוי הוא חופש העיתונות, כלי חיוני לביקורת על השלטון. מכיוון שנשיא טורקיה, רג'פ ארדואן, לא אוהב ביקורת, מובן שיפעל נגד כלי התקשורת המבקרים אותו. כך היה בשבוע האחרון, כאשר בצו בית המשפט השתלטה המשטרה הטורקית על מערכת העיתון "זאמאן" ומספר ימים לאחר מכן על מערכת העיתון "שיהן", שני עיתונים המבקרים את ארדואן. יומיים לאחר מכן, כבר פורסמו בעיתון "זאמאן" כתבות המשבחות את השלטון. השתלטויות אלו לא עברו בשקט. מחוץ למערכת של "זאמאן" הפגינו אלפי אזרחים, והמשטרה נאלצה להפעיל כוח כדי לסלקם. ארה"ב אמרה בתגובה שמדובר בצעד מדאיג, ושהיא מצפה מטורקיה לשמור על עקרונות הדמוקרטיה וביניהם חופש הביטוי. כבר זמן רב שארדואן רוצה להחזיר את טורקיה לימי הזוהר של האימפריה העות'מאנית, ובמסגרת זו מנסה להעצים את כוחו כמה שיוכל. דבר זה בא על חשבון הדמוקרטיה הטורקית, שהוטמעה סופית במדינה רק לאחר מלחמת העולם השנייה. בזמן האימפריה העות'מאנית ולאחר מכן בשלטונו של מוסטפא כמאל אטאטורק, אבי האומה הטורקית, דמוקרטיה לא הייתה קיימת בכלל או בצורה מינימלית. נראה, כי ארדואן מנסה למשוך את המדינה לכיוון דמוקרטיה מינימלית, אולם נראה שאותם אלפי אזרחים שהפגינו נגד ההשתלטות על "זאמאן" ואלפים אחרים לא יעשו לו חיים קלים.

לפני כחמש שנים, כאשר החלה מלחמת האזרחים בסוריה, טורקיה הציעה סיוע למשטר אסד. כיום נראה, כי הדבר היחיד שטורקיה מוכנה לתת לבשאר אסד הוא לברוח בשקט. אז מה קרה ביחסים בין המדינות? היחסים בין טורקיה לסוריה היו עכורים במשך עשרות שנים. טורקיה האשימה את סוריה במתן מקלט למורדים כורדים, וסוריה תבעה בעלות על חבל אלכסנדרטה בעקבות הסכם סייקס-פיקו ממלחמת העולם הראשונה. הכל השתנה בשנת 2004, כאשר ארדואן עלה לשלטון והיחסים בין המדינות התחממו. השנים שלאחר מכן הביאו לפריחה ביחסים הכלכליים, המדיניים והצבאיים בין המדינות. ההרעה החלה עם פרוץ מלחמת האזרחים בסוריה, כאשר אלפי סורים ניסו להיכנס לטורקיה וזו דיברה על אכזריותו של הצבא. המתיחות בין המדינות גברה לנוכח העימותים בין הסונים לשיעים במסגרת האביב הערבי. כעת ישנו חשש שטורקיה תפלוש לסוריה, במטרה לעזור למורדים במאבקם נגד אסד. פלישה כזו לא תעבור בשקט מצד רוסיה ואירן שירצו להעניש אותה, דבר שיביא להחמרה נוספת במלחמת האזרחים.

היחסים בין טורקיה לדאעש משונים ביותר. מצד אחד, טורקיה מעלימה עין מפעילי דאעש החוצים את גבולה לסוריה, מאחר שהם נלחמים נגד אסד ונגד הכורדים. כמו-כן, מכירת הנפט של דאעש נעשית בין היתר דרך טורקיה, כאשר ישנם גורמים טורקים שמרוויחים מכך. מצד שני, הם נלחמים זה בזה. דאעש ביצע פיגועים בטורקיה וטורקיה הפציצה מטרות ויעדים של דאעש. השאלה היא מה יקרה ליחסים אלו בעתיד. בצורה די מוזרה, נראה שהם יישארו כמות שהם. טורקיה תעלים עין ממעבר פעילי דאעש משטחה לסוריה, דאעש יעביר סחורות דרך טורקיה ושניהם ימשיכו להילחם. ניתן להעריך, כי כאשר מלחמת האזרחים בסוריה תסתיים, ייחשפו הפרטים המלאים והמפלילים על יחסי טורקיה-דאעש.

טורקיה יכולה להסתדר עם סוריה ולמעשה גם עם דאעש. לא נראה שטורקיה תוכל להסתדר עם אוטונומיה כורדית בגבולה הדרומי. לאחר מלחמת העולם הראשונה, הבטיחו המעצמות לכורדים שהם יוכלו להקים מדינה על חורבות האימפריה העות'מאנית. לאחר שהבטחה זו הופרה על-ידי המעצמות משיקולים פוליטיים וכלכליים, החלו הכורדים במאבקם לעצמאות. רוב הכורדים נמצאים כיום בטורקיה, ולאחר מכן באירן, עירק וסוריה. הקמת מדינה כורדית עצמאית (כורדיסטן), תאגד את האזורים הכורדים במדינות אלו למדינה אחת. מאחר שבטורקיה נמצאים רוב הכורדים, אחוז ניכר מכורדיסטן יבוא משטח טורקיה. ארדואן חושש מהכרזת עצמאות והקמת אוטונומיה על-ידי הכורדים בסוריה. דבר זה יגרור דרישות דומות מצד הכורדים בטורקיה, שלמעשה מצויים תחת משטר צבאי. הדבר מביא לפעילות טורקית נגד הארגונים הכורדים, בטענה שמדובר בארגוני טרור. פעילות זו זוכה למחאות אלימות מצד הכורדים בטורקיה, שממוגרת באלימות מצד כוחות הביטחון.

בעקבות מלחמת האזרחים נמלטו מסוריה למעלה מ-4.8 מיליון בני אדם, כאשר בטורקיה נמצאים למעלה מ-2.7 מיליון מהם. פליטים רבים רוצים להגיע למרכז אירופה ולמערבה, אולם לא נראה שהדבר יתאפשר להם בקרוב. נאטו הודיעה על משלוח שלוש ספינות שמטרתן למנוע מפליטים להגיע ליוון דרך הים, ולהחזיר אותם לטורקיה. המטרה היא למנוע את הפעילות הלא-חוקית של כנופיות, המעבירות פליטים מטורקיה לאירופה. גורמים בנאטו ובאיחוד האירופי מנסים להימנע מהדימוי שהפליטים הם איום, ולכן עוצרים אותם מלהגיע לאירופה. החשש הוא שסבלנותה של טורקיה תיגמר והיא תפתח את שעריה ותשלח את המהגרים, דבר שארדואן כבר הצהיר שיכול לקרות. טורקיה למעשה יכולה כעת לסחוט את מדינות אירופה ביחס לפליטים: תתנו לנו את מה שאנחנו רוצים, או שתקבלו את הפליטים. ומה שטורקיה רוצה, זה להצטרף לאיחוד האירופי.