לאחרונה הפכנו משועבדים לעיסוק בפוליטיקה, מכורים כלסם. אנחנו רתוקים לטלוויזיה או לרדיו. העיתונים ואתרי האינטרנט פותחים בתמונות של המתמודדים, ואלו מושכות את העין ואת תשומת הלב כמו מגנט. בכל הזדמנות, הנושא המועדף, וכמעט היחיד, בו עוסקים כולם הוא ההתמודדות למרוץ לנשיאות, הן מצד המפלגה הרפובליקנית והן מצד ה״כחולים״ (כחול הוא צבע המפלגה הדמוקרטית, וסמלה: חמור; הרפובליקנים - אדום, פיל). פשוט, אין אנו מסוגלים להתנתק מהמרוץ לנשיאות. אנחנו עסוקים בתאטרון האבסורד המשחק עבורנו ללא הפסקה, ונראה שאנחנו מחמיצים את התמונה הנרחבת, ובה שינויים טקטוניים היסטוריים, חלקם עוד לפנינו.
לכאורה, נראה שאין כל סיבה למה שמתחולל בזמן זה ממש. האם באמת מישהו מרגיש שגורל האומה האמריקנית על כף המאזניים עד כדי כך שאין אנו מסוגלים לנשום, לעבוד, להתייחס לילדים או לצרכים מיידיים ולכן אנחנו שקועים אך ורק במרוץ לנשיאות? כמובן שלא. המרוץ מספק לנו בידור, ואנחנו צורכים אותו בהתלהבות, ללא הפסק.
אדקדק ואשאל בנוסף, האם אכן מישהו ממתין ברצינות לשינוי הממשל הקיים בתנאי ובאקלים הכלכלי הנוכחי? העבר מלמד שכשטוב והאינדיקטורים הכלכליים חיוביים, אין סיבה או רצון לשנות את הממשל הקיים. אנסה לחזק את הטיעון. בבחירות האחרונות, לפני כמעט ארבע שנים, המועמד הרפובליקני אמר, באירוע ״סגור״ לכאורה (לא קיים דבר כזה יותר), ש-47% מהאוכלוסייה בגדר ״זכאים״ אלו או אחרים ולכן סיכויי הפתיחה של המפלגה הדמוקרטית לזכות גדולים במיוחד.
מיט רומני טען: ״ישנם 47% מהאנשים שיצביעו עבור הנשיא (אובמה) בכל מקרה... הם תלויים בממשלה, הם מאמינים שהם קורבנות, שהממשלה אחראית לדאוג להם, שמגיע להם ביטוח רפואי, אוכל, מגורים ודברים אחרים. קוראים לזה ׳זכאות׳ (׳מגיע לי׳). והממשלה צריכה לספק להם את כל רצונם. והם יצביעו לנשיא, יהיה מה שיהיה... הוא פותח במספר ענק. האנשים האלו לא משלמים מס הכנסה״.
מספרים אלו לא השתנו. אנשים התרגלו שמגיע להם, והם לא רק מצפים, כי אם דורשים לקבל הטבות מהטבות שונות. אין אחריות אישית, ולהם מגיע הכל. אנחנו צריכים לעבוד ולשלם מיסים, והם הנהנים. הם ודאי לא יצביעו למועמד רפובליקני, שיצפה ויעשה הכל שהם ישובו למעגל העובדים.
ובכן, מה שונה היום מאתמול? הן נסיון העבר (תנאים טובים = חוסר רצון לשנות את הקיים) והן הנתונים בשטח (כל מושיטי היד למיניהם שוודאי לא רוצים לפגוע בנוחות חייהם ולנקוף ולו אצבע עבור עצמם) מצביעים על שעלול לקרות: המשך שלטון הדמוקרטים.
לכאורה, כל מי שיחליף את אובמה יהיה טוב יותר לישראל מהקיים. ומה שטוב לישראל, טוב לנו! אך להחליף גרוע ביותר בגרוע היא צורת פעולה פגומה לחלוטין, ותמיד יש לשאוף לא לרע במיעוטו כי אם לטוב ביותר האפשרי.