"ויאמר אל אהרון קח לך עגל בן בקר לחטאת... ואל בני ישראל תדבר לאמור קחו שעיר עזים לחטאת" (ויקרא ט'-ב'). ובמכילתא - מה ראו ישראל להביא יותר מאהרון, אלא אמר להם יש בידכם בתחילה ויש בידכם בסוף, יש בידכם בתחילה שנאמר (בראשית ל"ז-ל"א) "וישחטו שעיר עזים" ויש בידכם בסוף שנאמר (שמות ל"ב-ח') "עשו להם עגל מסכה", יבוא שעיר עיזים ויכפר על מעשה שעיר עיזים יבוא עגל ויכפר על מעשה העגל. ע"כ.
ודקדקו המפרשים - למה הוצרכו כעת כפרה על חטא מכירת יוסף יחד עם חטא העגל. ודבר זה צריך הבנה עמוקה. פה בני ישראל נמצאים במדבר בזמן בניית המשכן, חטא מכירת יוסף היה לפני שנים רבות, מדוע פה פתאום, מתי שמביאים קורבן על חטא העגל, עולה ונזכר כל העניין של מכירת יוסף, מדוע פה דווקא נזכר עניין של מכירת יוסף בחטא על חטא העגל?
אלא אפשר לבאר ולומר יסוד גדול. הגמרא במסכת ברכות (ל"ב) - מאי ודי זהב (דברים א'-א'), אמרי דבי רבי ינאי כך אמר משה לפני הקב"ה רבונו של עולם בשביל כסף וזהב שהשפעת להם לישראל עד שאמרו די הוא גרם שעשו את העגל ע"כ. אם כן, יש מליצה על חטא העגל שהוא בשביל רוב הזהב שהגיע להם ביציאת מצרים עד שאמרו חז"ל (ברכות ה') שכל אחד היה לו תשעים חמורים טעונים אבנים טובות ומרגליות. והנה בגלל הרכוש הגדול שזכו בני ישראל לקחת איתם מארץ מצרים והעושר המופלג שהיה להם התדרדרו בסופו לעשות את העגל.
והנה כל העושר שזכו בני ישראל היה בזכות יוסף, משום שיוסף היה בארץ מצרים ויוסף הוא המשביר, היה משנה למלך. והתורה הקדושה מספרת לנו שיוסף הצדיק אסף את כל רכוש מצרים וכמו שמובא בבראשית (מ"ז-כ"ג): "ויאמר יוסף אל העם הן קניתי אתכם היום ואת אדמתכם", אם כך כל העושר העצום שזכו המצרים זכו לו בזכות יוסף ואחרי כן בני ישראל הלכו ואספו את כל העושר הזה ויצאו ממצרים. וכאשר בנו את העגל, העגל היה מרוב העושר שבא מכוחו של יוסף שאסף את כל הכסף בארץ מצרים. אם כך, מתי שעשו את העגל התעורר עניין הכסף והזהב שהיה לבני ישראל בשפע גדול ואז התעורר, מאיפה השפע מארץ מצרים שלקחו משם הכסף והזהב, מאיפה למצרים הכסף והזהב מיוסף, איך יוסף הגיע למצרים, על-ידי מכירת יוסף. אם כך בשעה שהביאו קרבן לעגל התעורר חטא מכירת יוסף ואז היה צריך להביא גם קרבן על מכירת יוסף. ולכן הקב"ה ציווה את בני ישראל להביא שני קרבנות, אחד על מכירת יוסף ואחד על העגל ואת אהרון רק על העגל.
ובאמת שנים רבות הייתה לנו קושיה חזקה, מדוע השבטים נענשו בעונשים קשים, בעשרת הרוגי מלכות שהם תיקון על מכירת יוסף וכל הדברים הקשים שנענשו על מכירת יוסף, הרי השבטים הקדושים מכרו את יוסף על-ידי דין תורה, ואם עשו את זה על-ידי דין תורה מדוע נענשו? אלא אפשר לפרש ולומר, מצאנו מתי שיוסף הצדיק אמר לאחים מרגלים אתם, אמרו איש אל אחיו "אבל אשמים אנחנו על אחינו אשר ראינו צרת נפשו בהתחננו אלינו ולא שמענו על כן באה עלינו הצרה הזו" (בראשית מ"ב-כ"א). והנה האור החיים הקדוש מקשה, למה האריכו בלשונם, היה להם לאמור אבל אשמים אנחנו על מכירתו שהוא תכלית העוון. למה היו צריכים להגיד אשר ראינו צרת נפשו בהתחננו אלינו ולא שמענו, למה מאריכים בלשון?
אלא אפשר לבאר ולומר, השבטים הקדושים עשו דין תורה ליוסף ובאמת על-פי דין תורה הוא היה חייב מכירה, אבל מתי שזרקו אותו לבור ומכרו אותו הם שמחו בליבם. זה שהם שמחו בליבם הראה סימן שדין התורה הוא לא דין תורה של אמת, כי אם הוא היה דין תורה של אמת היה צריך לכאוב להם שככה עושים לאח, שצריכים להגיע עם אח למצב שצריכים לזרוק אותו לבור מלא בנחשים ועקרבים, והיה צריך לכאוב להם שמגיעים עם אח למצב שצריכים למכור אותו לעבד לארץ מצרים, שידעו שארץ מצרים היא המקום הטמא בעולם ואין לו תקומה לצאת משם. וכאשר הם היו שמחים בדין התורה הזה סימן שדין התורה הזה לא מושלם, ולכן מה הם אומרים, אבל אשמים אנחנו על אחינו אשר ראינו צרת נפשו בהתחננו אלינו ולא שמענו, על כן באה עלינו הצרה הזו. ראו אותו מתחנן ואפילו לא כאב להם בלב, זה שאפילו לא כאב להם בלב זה מראה שזה היה דין תורה לא אמת. ועל זה שלא כאב להם בלב על זה נענשו בעשרת הרוגי מלכות, ועל זה נענשו בכל הדברים הקשים שהיה לעם ישראל, כי לא הרגישו את הכאב שיש ליוסף בזה שעושים לו את מה שעושים לו.
וידוע מעשה ברמב"ן - בעיר של הרמב"ן היה יהודי שהיה מוסר יהודים למלכות ובאו כל היהודים לרמב"ן ואמרו לו: מה עושים, הרמב"ן נתן אישור לתלמידים שלו, שכמו שכתוב שאם יש מוסר מורידים ואין מעלים. אמר להם: תעקבו אחריו ותראו מה הוא עושה. הלכו וסיפרו לו שכל יום הוא הולך לים בבוקר. התיר להם להטביע אותו. שלח הרמב"ן את גדול התלמידים שלו שהוא יעשה את זה, התלמיד הזה הטביע אותו והרג אותו. אחרי כמה ימים התלמיד הזה נפטר, הרמב"ן היה לו צער גדול למה ככה התלמיד שלו נענש. אחרי זמן התלמיד שלו בא אליו בחלום ואמר לו: מתי שהטבעתי אותו נהניתי שאני הורג אותו, כי הוא גם הלשין עלי וגם מסר אותי לכן נהניתי, על זה שנהנה לכן נענש שנפטר.
אדם צריך לדעת יסוד גדול, גם מתי שהוא עושה דבר על-פי התורה שיש לשני כאב בלב צריך להרגיש את הכאב שלו, ולכן במכירת יוסף נענשו על הצער שהיה ליוסף ולכן היו צריכים להביא קרבן, מתי שעשו קרבן תיקון על חטא העגל, גם על מכירת יוסף.