"תופעה נרחבת וחמורה של אירועים חוזרים בפעילויות מרכזיות", הגדיר
מבקר המדינה,
יוסף שפירא, את תמונת המצב על אופן ביצוע תחקירים ויישום לקחים בצבא
בדוח האחרון שלו על מערכת הביטחון.
כמה שאלות עולות ממשפטים אלה. האם זה מפתיע? האם זוהי תופעה מקומית השייכת רק לעולם הצבאי? היכן ואם בכלל הנושא עובד טוב יותר בארגונים אחרים, ומה גורם לקושי הגדול בהטמעת תהליכים ותרבות נכונים של למידה ותחקיר?
דמיינו לעצמכם עולם בו הטעות שעשיתם לא עומדת למשפט שדה, אלא מוצגת בגאון כהזדמנות ללמידה. עולם בו המילה "תחקיר" הולכת יד ביד עם המילה "למידה" ולא עם המילה "אשמה". ועולם בו נשוא התחקיר רוצה בכך כדי להשתפר, ולא בגלל שנכפה עליו תהליך התחקור.
עולם זה אינו דמיוני, הוא קיים וממש כאן, אפילו בחברה הישראלית. כאשר חייך תלויים בכך, תמיד תהיה פתוח יותר לבצע תהליכי למידה ותחקור. עולם הטיסה מתאפיין בתהליכי הכשרה קצרים, מחיר טעות גדול וצורך מתמיד ללמידה ושיפור. זו כנראה הסיבה המובילה לכך שתרבות של תחקיר מזוהה בראש ובראשונה עם חיל-האוויר.
חיל-האוויר אימץ את נושא התחקיר כטבע שני וצרב אותו עמוק לתוך ה-דנ"א של הארגון. כל פעולה מתוחקרת, כל תחקיר ממוקד ומסתיים בלקח אופרטיבי, וכל לקח עובר הלאה לכל הטייסות והטייסים ביחידה, גם אם את ה"טעות" עשה מפקד הטייסת בעצמו, ואולי דווקא בגלל שהוא עשה טעות זו. מתי לאחרונה ניגש אליכם מנכ"ל החברה בה אתם עובדים ואמר בישיבת הצוות: "אתמול עשיתי טעות כשישבתי עם לקוח, הנה הדברים שלמדתי ואני רוצה שאתם תלמדו מהטעויות שעשיתי"?
כאשר גוף מסגל לעצמו את עקרונות התחקיר כשגרת למידה, הוא מבין שעליו להטמיע את כלי התחקור בכל פעילות המתרחשת בו. אך לתחקר זה לא מספיק; היישום שמגיע בעקבותיו הוא אמנות בפני עצמה. ככל שהנושא מוטמע יותר בתרבות ומלווה במנגנונים תומכים, הסבירות לתחקור גדלה.
עד כאן אין חידוש. פרטים אלו הם מעט בנאליים ומדוקלמים על-ידי כל מי שעוסק בתחקיר. המפתח האמיתי לבנייה והטמעת תרבות התחקיר בארגון היא נושא האחריות האישית, או בעצם שאלת "אצל מי האחריות לתחקר". על-מנת שתחקיר יהיה אפקטיבי, הוא צריך להתחיל תמיד בתחקיר אישי. מבצע הפעולה או מוביל המשימה הוא זה שצריך לבצע את התחקיר, והוא תמיד מתחקר את עצמו ולא מישהו אחר. התחקור העצמי מאפשר לנו לבצע למידה משותפת משמעותית יותר ולחזק את תרבות הלמידה, לצד ההתפתחות האישית שלנו. בנוסף, צריך התחקיר להיות ממוקד וספציפי.
אז למה קיימת התדרדרות בתהליכי התחקיר בצבא? תחקיר הוא מקצועיות ומקצוענות בפני עצמה. כמו כל נושא אחר, אם לא מתעסקים בו ומקדמים את הנושא - סופו שידעך וייעלם. כאשר תחקיר הופך להיות שגרה לא מטופחת, מהר מאוד הארגון ואנשיו שוכחים את היסודות. יש להקים גוף שכל מטרתו היא קידום תרבות זו; החשיבות ברורה ופוטנציאל השיפור הוא אדיר. כדי לשמור על אפקטיביות, הנושא דורש התעסקות ישירה, פיתוח של המתודות וחקר מקרי בוחן של הטמעתו.
ההתמקצעות בנושא התחקיר הפגישה אותנו בשנים האחרונות עם אין-ספור גופים וארגונים מתחומים שונים: חינוך, מגזר עסקי, רפואה ובריאות ואף צה"ל עצמו. הבנו, כי תחקיר הוא דרך חיים, פרקטיקה רחבה ותרבות בפני עצמה. בצבא, כמו בחלקים נוספים בחברה הישראלית, הטמעה נכונה של הנושא תוביל לתוצאות שכולנו מקווים להן. לא פחות חשוב: היא תתרום לשינוי השיח האלים אותו אנו חווים בשנים האחרונות - מהאשמות הדדיות לאחריות אישית ולרצון להשתפר.