לאחרונה נתן הבג"ץ שתי פסיקות שעוררו רעש לא קטן במערכת הפוליטית ובציבור בפרט. הבג"ץ קבע כי סעיף היציבות, מבלי אפשרות שינוי בתנאי המתווה במשך עשור אינו סביר, כי לא ייתכן שממשלה אחת תקבע לרעותה את התנאים מבלי יכולת לשנות אותה.
ההחלטה השנייה נגעה לגיורים פרטיים שאינם נעשים בחסות הרבנות הראשית, והפקיעה למעשה את המונופול בעניין מהרבנות הראשית.
שתי ההחלטות הינן בעלות משמעות, ומציפות על פני השטח את הסוגיה של היות הבג"ץ מעל כל רשות אחרת, בבחינת דבר אלוהים. פה לא משחק הידע בתחום הנפסק, אלא דעתם של שופטי בג"ץ שישבו בדין באותו דיון, ובכך אינם שונים מאנשים בני תרבות אחרים. לכל אחד יש דעה אם חיובית או שלילית כמעט בכל נושא, ולא כל דבר צריך לבוא לפתחו של בג"ץ. לשופטי בג"ץ אין התמחות ספציפית בהלכות ממשל, ובנושאים כלכליים שלהחלטתם הייתה משמעות רבה עליהם.
ניקח לדוגמה את ההחלטה במתווה הגז, זוהי החלטה שאינה מתבססת על הפרקטיקה המעשית, כי בפועל הממשלה מקבלת החלטות ארוכות טווח כמעט בכל שבוע ושבוע. ההחלטה בדבר פיתוח ויצור הלביא הייתה כזאת, זאת הייתה החלטה ארוכת טווח, ואיש לא קם ולא התקומם כנגד החלטה זו.
ניתן לשנות
החלטה עכשוית של הרכבת הקלה בתל אביב ופרבריה היא החלטה מסוג זה. נכון, לא חייבים לסיים אותה, אז מה? יפסיקו את העבודות באמצע. ומה דין ההתקשרויות שבוצעו? לא יצטרכו לשלם פיצויים אדירים לחברות. אז במה זה שונה ממתווה הגז? שבמתווה נאמר שהממשלה לא תשנה והכנסת יכולה לשנות.
כל החלטה ניתן לשנות, אלא שזה כרוך בכך שצריך לעשות זאת בהסכמה, או לשלם פיצויים לנפגעים. ראו את ועדת ששסינקי, האם זה לא היה שינוי יסודי שהיה בניגוד להסכמים שהיו עם החברות שחיפשו את הגז?
אותו דבר ניתן לאמר על ההחלטה בנושא הגיור. אומנם אני תומך בגישת בג"ץ במקרה זה, אולם אין זה מתפקידו של בג"ץ לעסוק בכך. יש רשויות, ומן הראוי היה אם בג"ץ היה מפנה את הטוענים אל הממשלה, וממליץ בפניה על חקיקת חוק מתאים בעניין. מה שקרה במקרה מתווה הגז. אבל האם הבג"ץ לא פסל חוקים שהכנסת חוקקה?
הבג"ץ בהחלטתו למעשה מהמר, או שהוא יודע משהו שאנחנו לא יודעים, כי הוא קובע שבעוד מספר שנים, נניח חמש, תהיה ממשלה אחרת, ואם הממשלה הנוכחית תבחר גם בעתיד, אז האם הבג"ץ ישפה את המדינה על הנזק שגרם לה? יש פה הימור. אפילו של עשרה אחוז, או עשרים אחוז עדיין זה הימור, וזה לא מתאים לגוף כמו בג"ץ.
יתר בהירות
הבג"ץ בהחלטתו פוגע במשילות, משום שהוא נותן כביכול הכשרה לממשלה חדשה לבטל החלטת ממשלה קודמת, ואילו אנחנו תמיד למדנו על רציפות השלטון, כי החלטות של ממשלה אחת מכובדות על-ידי הממשלה החדשה. שהרי אם יאמצו את גישת הבג"ץ כי אז זה מוביל לאנרכיה.
הגיע הזמן לשים גבולות לבג"ץ ולקבוע ביתר בהירות מה בגיצ ומה לא, מה בתחום סמכות הממשלה ומה בתחום סמכות הכנסת, כי זאת יש לדעת בעוד חברי הכנסת נבחרו על ידינו, ובדרך כלל אמורים למלא אחר רצון הבוחר, הרי שבג"ץ נבחר כמעט בלעדית על-ידי שופטיו. יש לשים ליד בג"ץ גוף יעוצי, שינפק לשופטים ידע בנושא ספציפי שעומד על הפרק. לדוגמה מתווה הגז ומה המשמעויות מביטולו.