התנהגותו של
יצחק הרצוג - יו"ר מפלגת העבודה, הפכה להיות בלי נסבלת מאז ששמו נקשר לחשד בעבירות פליליות. אילו ח"כ או שר אחר היו מתלהמים נגד "חשודים בהלשנה", כפי שהוא התלהם הרי שמזמן הם היו מואשמים על "ניסיון לשבש חקירה". אילו מישהו אחר היה מתריס בזעם נגד "חשודים בהלשנה", כי אם הוא רגוע וכדאי שגם הם יירגעו, אזי, אותו אחד היה מואשם ב"איומים". אבל הילדון הזה ששמו יצחק הרצוג - ושכל "תפארתו" הפינוקית באה לו מסבו ואביו, מרשה לעצמו מה שבכירים וחכמים ממנו לא הרשו לעצמם, והוא עוד לא מבין כי היחס הסלחני אליו נובע מהרחמים והזלזול ששאר הפוליטיקאים רוחשים לו.
מפלגת העבודה של היום איננה בנויה על אוסף של "יסמנים" ו/או קטני שכל, אבל למרות כל זאת עוד לא קם שם אחד שיראה להרצוג את הדלת החוצה. הסיבה לכך היא מאוד פשוטה, הרצוג הוא ברירת מחדל. ישנם במפלגת העבודה לא מעט אישים בכירים שיודעים כי סיכוייהם להיבחר ליו"ר אינם גבוהים, וכדי שיריביהם לא יבחרו וכך הם ימשיכו לבחוש בקדירה, הרי שהם מעדיפים שבראש המפלגה יעמוד דחליל פוליטי ולא יעמוד מישהו שידחק אותם הצידה.
אחד מהחוצפנים מח"כי העבודה הוא ח"כ
נחמן שי. עוד איש תקשורת מהספסלים האחוריים שגם בפרלמנט הישראלי הוא עדיין לא הגיע לקרבת הספסלים הקדמיים, למרות שלושת הקדנציות שלו כטרמפיסט על גלגלי מפלגת קדימה המנוחה ומפלגת העבודה של היום. לאיש הזה הייתה לא מכבר עזות וחוצפה לטעון כי הרצוג לא צריך להתפטר למרות החקירה נגדו משום ש"הוא אינו נושא בתפקיד רשמי". לא מתאים לשי להיות כל כך "תמים" ו/או טיפש, ולכן יש להניח כי הוא חושב שהציבור טיפש. הרצוג הוא ראש מפלגה שמבקשת להחליף את השלטון והוא גם ראש האופוזיציה. ככזה הוא האיש העיקרי העומד ומטיף מוסר למפלגת השלטון, ובין השאר בנושאי השחיתות וניקיון הכפיים. לאחר החשדות שעלו נגדו - ובמיוחד לאחר חקירתו ב"אזהרה", הרי שעליו להבין כי איש כמותו אינו רשאי עוד להוכיח בשער אחרים, כשזנבו בוער מעשן חשדות פליליות. ואילו על נחמן שי להבין כי כל יום שהרצוג שלו ימשיך כראש האופוזיציה ה"מטיפה" וינהיג את מפלגת העבודה הריהו כעוד יום של חוסר אמון גדל והולך נגד מפלגתו שלו, מכיוון ציבור הבוחרים.
הרצוג - כעו"ד וכפנסיונר עתידי מהפרלמנט והממשלה, לא ירעב ללחם אם יחזור לביתו ויפרוש מהפוליטיקה. אבל כנראה ששנאת עסקן וח"כ לרעהו גוברים במפלגת העבודה על ההיגיון והרצון להצליח קולקטיבית.