בישראל קיימים חוקים רבים הבאים להסדיר את יחסיו של מעסיק עם עובדיו, וכופים עליו שורה ארוכה של חובות שאינו יכול לחרוג מהם. חוקי המגן קובעים בשורה ארוכה של עניינים רף זכויות מינימאלי, תוך קביעה שרוב הזכויות והתנאים שלהם זכאים עובדים על-פי הדין אינם ניתנים לוויתור. לדוגמה: עובד אינו יכול להסכים ששכרו יהיה נמוך משכר המינימום, אינו יכול לוותר על ההפרשות הפנסיוניות כדי ששכרו נטו יגדל, או לעבוד בשעות נוספות ללא גמול כחוק. מטרתם של חוקים אלו היא למנוע מצב בו אדם המחפש עבודה וזקוק נואשות לפרנסה, יסכים להעסקה נצלנית ופוגענית.
מערכת דינים ענפה היא, כמובן, עניין יפה אך לא מספיק, וללא מורא אכיפת דיני העבודה - כאילו לא נעשה דבר. אומנם לכל עובד קנויה הזכות להגשת תביעה כספית נגד מעסיק בדרישה לפיצוי בגין הפרת חוקי המגן, אולם נדיר שעובד, עוד במהלך העסקתו, מגיש תביעה נגד מעסיקו. זו אחת הסיבות העיקריות לאכיפת חסר של זכויות עובדים המאפיינת את שוק העבודה בישראל.
כדי להתמודד עם כך, ועל-מנת לאפשר למדינה להתערב לאכיפת זכויות עובדים במהלך העסקתם, הוראות רבות בדיני העבודה הוגדרו כעבירות פליליות, שעונשן יכול להגיע כדי קנס של מאות אלפי שקלים. אולם כיוון שמדובר בהליך פלילי המדינה מחויבת, כחוקרת וכמאשימה, בכל כללי הפרוצדורה הנהוגים במשפט פלילי: חקירת המעסיק צריכה להיעשות באזהרה תוך פירוט העבירות-לכאורה; יש לתת למעסיק את זכות הטיעון; להציג ראיות שיוכיחו את אשמת המעסיק מעבר לספק סביר; ועוד כהנה וכהנה כללי יסוד.
מאחר שקיים קושי לנהל הליך פלילי שבו למדינה חובות פרוצדורליות רבות, ולנוכח הפרה נרחבת של דיני העבודה, חברי כנסת מלאי כוונות טובות חוקקו ביוני 2012 את החוק להגברת האכיפה של דיני העבודה, אשר הגדיר הפרת שורה ארוכה מאוד של נורמות בדיני עבודה כעבירה מינהלית.
מדובר בשינוי דרמטי, שבאמצעותו המדינה הלכה על פתרון קל ויעיל תוך עקיפת הפרוצדורה הפלילית, וזאת על חשבון שמירה על זכויות מעסיקים להליך הוגן. במקום להתכבד ולהוכיח את אשמתו של המעסיק בבית הדין לעבודה, על כל המשתמע מכך בהליך פלילי, המדינה יצרה הליך מינהלי שבו מפקח עבודה (ולא בית משפט) מטיל על מעסיק "עיצום כספי" היכול להגיע לעשרות רבות וגם למאות אלפי שקלים. רק לאחר קבלת העיצום הכספי, קמה למעסיק הזכות לפנות בבקשה מנומקת בכתב לביטולו או להפחתתו. כלומר: המעסיק קודם כל מוחזק ונמצא אשם, ורק לאחר מכן עליו לנסות ולהראות אחרת.
למעשה, מפקח עבודה, שהוא פקיד מדינה, משמש בהתאם לחוק להגברת האכיפה גם כחוקר האוסף עדויות וראיות, גם כשופט המכריע בדבר אשמת המעסיק, וגם גוזר את דינו של המעסיק באמצעות הטלת קנסות עתק. בתוך כך הופטרה המדינה מהחובה לנהל הליך משפטי כלשהו או להוכיח בבית משפט עובדות המקימות אשמה, כדי שיוטלו על מעסיקים קנסות בסכומים עצומים היכולים בקלות למוטט עסקים קטנים ובינוניים.
מקרה שטופל במשרדנו לאחרונה מדגים את הבעיה. מדובר בחברה שהוטל עליה קנס בסך 200,000 שקל, בטענה שלא העבירה לחברת הביטוח במועד ניכויים משכר עובדיה בגין פנסיה. עולמם של בעלי החברה חרב עליהם, כיוון שידעו שתשלום קנס בסכום כזה לבטח יביא אותה לחדלות פירעון.
לאחר שהועבר אלינו חומר החקירה, התחוור שאילו התנהל בנסיבות הליך פלילי, לא היה ניתן, על סמך הראיות שנאספו, להרשיע את החברה במיוחס לה. החומר לימד שהחקירה התנהלה באופן רשלני. בין היתר לא נגבתה גרסת חשב השכר או מי מהעובדים, עדותה של נציגת המבטחת הייתה מבולבלת וסותרת ולא ניתן ללמוד ממנה דבר, וממסמכים שנאספו לא ניתן היה ללמוד שדווקא הניכויים משכר העובדים היו אלה שהועברו לחברת הביטוח באיחור.
כידוע, בהליך פלילי על המדינה הנטל להוכיח את האשמה לפי הכלל הידוע, שכל אדם חף מפשע אלא אם הוכח אחרת, ובעניינה של חברה זו לא ניתן היה לדעתנו להוכיח אשמה. עוד עלה שמפקח העבודה גבה גרסה ממנהל החברה, מבלי שהובהרה לו כנדרש מהות ההליך ומבלי שהוזהר שהחברה עלולה לעמוד בפני קנסות בסכומי עתק. הדבר כנראה נעשה במכוון, על-מנת שמנהל החברה ייכשל בדבריו ויסבך את החברה.
עם כל הביקורת שמעורר ההליך הייחודי של הטלת קנסות מנהליים על מעסיקים, המדובר במציאות החיים שמתהווה מול עינינו יום-יום ושמחייבת מעסיקים ללמוד להתמודד איתה. אנו ממליצים לכל מעסיק להישמר, כמובן, מפני הפרה של דיני עבודה, כדי שלא להיקלע למצבים המצריכים להתגונן מפני ההליך האימתני של הטלת קנס מינהלי. אך אם כבר מונח לפתחכם קנס או כתב אישום, היו מודעים לזכויותיכם.