אמריקה בוחרת את נשיאה. אזרחיה, ורק אזרחיה ילדו לקלפיות. הם יקבלו מה שהם בחרו לקבל. בדרך כלל, מה שנכנס לקלפי, יוצא ממנו.... ההתמודדות הנראית כמפגן מעורר השראה של דמוקרטיה פעלתנית, היא ארוכה, דורשת נשימה ארוכה, התמודדות על תדמיות, מאבק חסר פשרות בין מועמדים הקורעים זה את זה בפומבי גדול לגזרים תקשורתיים אכזריים, הבטחות גלויות, הסכמים מסתוריים, פאתוס כמעט נבואי ולעיתים אפילו יותר מנבואי המייחס לעוגבים על הקול של הציבור כוחות על לשנות את המציאות, לנווט גורלות למחוזות של ברכה אישית ולאומית ובינלאומית, וכסף, הרבה מאוד כסף....
העולם כולו מביט, אבל לאף לא אחד מאזרחי העולם, לבד מאזרחי ארצות הברית אין מה להגיד, לא על התהליך, ולא על מה שמבשיל בו. זה מגרש אמריקני, בו משחקים יריבים אמריקנים על-פי חוקי משחק אמריקנים, ומפקיעים או מבקיעים שערים על-פי יצרים אמריקנים, וכל אוכלוסי תבל ומלואה אינם אלא צופים במשחק, ואם כי בעולם בו הכל תלויים אלה באלה ושלמעשה הוא חסר גבולות- הוא מכריע גם הכרעות הנוגעות נגיעה של ממש בהם - בחירת הנשיא של הגדולה העשירה והאדירה במעצמות, הוא עניין פנימי.
אבל איש אינו יכול להיות אדיש. המשחק הוא לא רק על השלטון בארצות הברית. המאבק, הוא גם על רוחה ונפשה של הדמוקרטיה שהייתה בדורות האחרונים למסכת הערכים הטובה ביותר האפשרית בעולם הפוליטי הגלובלי.
אמריקה לא המציאה את הדמוקרטיה. אבל לא היה במעצמות דמוקרטיה ברוכת השראה כמוה. היא הייתה פתוחה ונגישה ולא היה מי שלא ראה גם את הכתמים האפלים במאור הדמוקרטיה המזהיר. אבל, גם במדד הכתמים, הייתה נאורה יותר ממדינות אחיות. הדמוקרטיה לא זכתה בה רק למעמד של שיטה, של אסכולה שלטונית. היא נחזה כתרבות. כפילוסופיה. כמצע ערכי עליו מושתתים החיים, לא רק הממשל. אבל מה שקורא עתה הוא אסון. מה שהתרחש עד הנה במסע הבחירות 2016 מעיד על פיראטים שעלו בממון מטורף על הספינה הדמוקרטית אמריקה, וחטפו אותה.
הבחירה בין שני המעמדים שייזכו באמון הוועידות המפלגתיות הגדולות עוד לא החל וכבר, במהלך הפריימריז, מגנטים רפובליקאים תרמו עד עכשיו 719 מיליון דולר למועמדים שהם חפצים ביקרם. רובם נטלו ונשרו. 'טוטל לוס'. 120 מיליון דולר שמו המגנטים על
ג'ב בוש וסוס המרוץ הזה בגד במהמרים עליו וקרס תחתיו כבר בירדים הראשונים של ההיפודרום הרפובליקאי. מי שהאמין כי הוא שם את כספו על פרסות הסוס השלישי לבית בוש התעורר להיוודע כי שם אותם על קרן הצבי. התרומה האישית הגדולה ביותר היא של 15 מיליון דולר. אין להשוות, אבל לעצם העניין המדובר בו כאן, אין הבדל. מגנטים דמוקרטים תרמו עד הנה 370 מיליון דולר.
נשיא אמריקה, או נשיאת אמריקה, יהיו החזקים במושלי תבל. מי קונה אותם? למי הם יהיו חייבים את נאמנותם כשנאמנות זו תידרש על-ידי תורמיהם? מי יידע מתי תידרש, אולי, רק פעם בימי שלטונם, אולי כמה פעמים, אולי הרבה מאוד פעמים. בכסף בשיעור מטורף כזה אין לדמוקרטיה סיכוי גם אם היא נראית דמוקרטיה ונקראת דמוקרטיה ומהווה מודל לכל דמוקרטיות העולם. בית המשפט העליון האמריקני שינה ברוב דעות בדיון שהחל ב-2010 את הנוף הפוליטי האמריקני בהסירו הלכה למעשה, בשם חופש הדיבור המקודש, כל הגבלה על קידום מועמדים לנשיאות לקונגרס לסנאט. השערים בהם נכנסה הדמוקרטיה כערך ויצאה כמחיר נפתחו לרווחה.
השופט ג'אן פול סטיונס, בדעת מיעוט, המהדהדת יום יום גבוה יותר הכיכר האמריקנית חרף העובדה כי המגנטים אינם שומעים מה שאומרים בכיכר, כתב: "דמוקרטיה אינה יכולה להתקיים באורח אפקטיבי כשקהל הבוחרים נאלץ להאמין כי חוקים ניתנים לקניה ולמכירה.... השימוש המגונה בממון כדי להשפיע על תוצאות הבחירות שולל מרוב הציבור את הכוח להגן על עצמו.... טיבן של איגודים פיננסיים הופך אותן להוויות המסכנות את הבחירות הדמוקרטיות. הגופים האלה מצטיינים - בחסות החוק-בצבירת ממון ללא שיעור כנגד התחייבויות מוגבלות. הן לא מושבעות לשום מטרה חברתית או מוראלית לבד מעשיית הון, לשום נאמנות לבד מן הנאמנות לעיקרון כי הם מתקיימים כדי לעשות רווחים... לכן על החוק להגביל אותן כדי להכשיר את ההליך הדמוקרטי" (תרגום חופשי,י.מ). זה לא קרה. זה לא קורה. וזה זולג. זולג מאמריקה לדמוקרטיות שראו בה מודל. זה לא רק זולג. זה גולש מאמריקה ממש ומאיים לכבות את האש בכיריים הדמוקרטיות בכל מקום, גם, לחרדתנו במקומנו שלנו. הנשיא שייבחר יהיה אמריקני ואמריקני בלבד.ץ הכתם הזוחל משם, לא כלך כך.....
זה לא דמוקרטיה מול קפיטליזם. זה לא שיטה מול שיטה. זה ציניות בשיאה המכוער ביותר המתמודדת דמוקרטית כביכול בפגר מכור. אבדה לקדמה.