"אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לה' ויאמרו לאמור אשירה לה' וגו' [שמות ט"ו, א']. ויש להבין כפל הלשון "ויאמרו לאמור", למי אמרו לאמור. ובמדרש [שמות רבה כ"ג, ד'] הדא הוא דכתיב [משלי ל"א, כ"ו] "פיה פתחה בחכמה, ותורת חסד על לשונה". מיום שברא הקב"ה את עולמו ועד שעמדו בני ישראל על הים, לא מצינו אדם שאמר שירה להקב"ה אלא ישראל. ברא אדם הראשון ולא אמר שירה, הציל אברהם מכבשן האש ומן המלכים ולא אמר שירה, וכן יצחק מן המאכלת וכו', וכן יעקב מן המלאך ומן עשיו ומן אנשי שכם ולא אמר שירה; כיוון שבאו ישראל לים ונקרע להם, מיד אמרו שירה, וזה מה שנאמר "פיה פתחה בחכמה" ע"כ.
והנה צריך להקשות קושיה עצומה על האבות הקדושים שלא אמרו שירה על הישועה הגדולה שהייתה להם, ומה הטעם שלא אמרו שירה, ומדוע רק עם ישראל אמרו שירה, הרי להודות להקב"ה על החסד והטוב שעשה עם האדם זו מעלה גדולה ביותר, ואיך זה שאיש לא אמר שירה אלא רק בני ישראל על הים? ולמה דווקא הם אמרו שירה, ומה מצאו הם להגיד שירה שאבות העולם לא מצאו להגיד שירה?
אלא אפשר לבאר ולומר יסוד גדול בחיי האדם - כאשר מגיעה לאדם ישועה בחייו, הישועה באה מכמה סיבות, או שהאדם עצמו יש לו זכויות רבות שעומדות עימו בעת צרה, ואז ניצל מהצרה שיש לו בזכות הזכויות הרבות שיש לו. או שאין לו זכויות, אבל הקב"ה מצרף הזכויות של העתיד והזכויות של העבר והכל ביחד, ואז מושיע את האדם ומוציא אותו מאפלה לאור גדול. וכמו שמצאנו במצרים שאמר הקב"ה "בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלוקים על ההר הזה" [שמות ג', י"ב].
או דבר שלישי, שאדם ניצל בזכות הדורות הבאים אחריו, כמו שנאמר [בישעיה כ"ט, כ"ב] "כה אמר ה' על בית
יעקב אשר פדה את אברהם" ועל זה מובא במדרש רבה [ס"ג, י"ב], אברהם לא ניצל מכבשן האש אלא בזכותו של יעקב אבינו. או שהישועה שבאה לאדם היא מצד החסד והרחמים, ועל דרך שהתפלל משה רבינו להקב"ה ואמר "ואתחנן אל ה'" [דברים ג', כ"ג], וברש"י: אין חנון בכל מקום אלא לשון מתנת חינם. אם כך אלו הדרכים שהקב"ה יכול להביא ישועה לאדם בכוחות הדברים שאמרנו.
בדברים קדושים אלו אפשר לבאר את הפסוק [בתהילים י"ג, ו'] "ואני בחסדך בטחתי יגל ליבי בישועתך אשירה לה' כי גמל עלי". והכוונה היא שאם הישועה היא רק מצד חסדך ולא בזכות עצמי, אז רק יגל ליבי בישועתך, אבל לא אומר על זה שירה. אבל מתי אני אומר שירה ואשירה לה', רק כאשר גמל עלי בשבילי ובזכותי, שזכיתי בזכות לישועה אז אני יכול לומר שירה.
ועל-פי זה יובן - האבות הקדושים היו ענווים ענווה גדולה ביותר, ולא החזיקו מאומה בעצמם, כמו שמצאנו באברהם אבינו שאומר "ואנוכי עפר ואפר" [בראשית י"ח, כ"ז] ולא תלו הישועה בזכות עצמם על כן לא אמרו שירה. אבל לא כך עם ישראל, שהיו שישים ריבוא בני אדם שנושעו, הגם שכל אחד לכשעצמו לא החזיק בעצמו הרבה והיו ענווים, אבל כל אחד אמר שירה על חברו שניצל, וכל אחד שמח שמחה על חברו שניצל, ולכן השישים ריבוא כל אחד חשב על חברו שהוא ניצל, וכל אחד אמר שירה בשביל חברו.
ולכן הם הראשונים שפתחו ואמרו שירה. אברהם, יצחק ויעקב היו בענווה גדולה, לא הרגישו שמגיע להם ובזכות קיבלו את מה שקיבלו, לכן לא אמרו שירה. אבל עם ישראל שהיו שישים ריבוא ואחד חשב על חברו שהוא ניצל ואומר בשביל חברו שירה, לכן הם כן עמדו ואמרו שירה.
ועל-פי זה יובן למה כתוב בפסוק "פיה פתחה בחכמה", מה זה חכמה, חז"ל אומרים: את הצנועים חכמה, מי שצנוע ועניו זה מראה חכמה, פיה פתחה בחכמה, כל אחד אמר שירה לא על עצמו אלא על חברו. לכן הדגיש חכמה, כי החכמה זה לא מגאווה, חכמה זה הצניעות שכל אחד ראה את הנס של חברו ולא ראה את הנס שנעשה לו. וזה היה המיוחד שבני ישראל יכלו לעמוד ולהגיד "אז ישיר משה" מה שאחרים לא יכלו לומר.