על האבודה ועל הלייבור

בוזי הרצוג, היו"ר התורן של המפלגה האבודה, מצא לנכון לנזוף במפלגה האחות, הלייבור הבריטי, לנוכח גילויי האנטישמיות בשורותיה בפרט ובבריטניה בכלל. בדבריו הזכיר הרצוג ש"בפעם האחרונה שמישהו שינע יהודים ממקום למקום זה היה למחנות ריכוז". תזכורת חשובה מול האנטישמיות המרימה ראש - ושאף פעם לא הורידה אותו באמת - ברחבי אירופה "הנאורה". "הנאורים" בקרבנו מנסים לטעון שאין מדובר באנטישמיות אלא "רק" בביקורת על המדיניות של ישראל ושל ממשלתה, שנבחרה בבחירות דמוקרטיות, על-אף הבחישה האנטי דמוקרטית של ממשלות וגופים באירופה הדמוקרטית (?). "הנאורים" בקרבנו ובאירופה "הנאורה" תובעים מישראל להמשיך את התהליך האובדני של "שטחים" תמורת טרור, ולשם כך מכנסת צרפת את ועידת האונס הקבוצתי נגד ישראל, לכל מחיאות הכפיים של השמאל הקיצוני אצלנו.

לקחי השואה

ברור לחלוטין שהרצוג לא הסתכל במראה ולא נטל קורה מבין עיניו כאשר אמר את הדברים הנ"ל. אילו היה בוחן את המדיניות של מפלגתו ושל מחנהו היה עליו לומר לעצמו ולשותפיו לדרך, ולא רק לאנטישמים הבריטיים, שיש לפסול על הסף את הרעיון הגזעני של שינוע יהודים ממקום למקום, תמורת שלום, או תמורת "שלום", או ללא תמורה כלשהי. לא ייתכן לצפות מהעולם "הנאור" שילמד את לקחי השואה ושיבין שאסור לשנע יהודים ממקום למקום, ובה בעת לדגול בשלום חזירי המבוסס על שינוע מאות אלפי יהודים מבתיהם בלב ארצם. "שלום" כזה איננו יהודי, איננו דמוקרטי, איננו ציוני, איננו מוסרי ואיננו שלום, ועל כן לא ייכון. אם ראש הממשלה נתניהו מבין - ואין ספק בכך - שמדינה פלשתינית ממערב לירדן היא מרשם לחיסולה של מדינת היהודים, הרי שלא ברורה תכליתם של המגעים לצירופו לממשלה של הרצוג הנ"ל, שמדיניותו הפוכה. לא יכולים להיות קווי יסוד משותפים למי שמדבר על זכותם של יהודים להתיישב בלב ארצם ולמי שדוגל בשינוע שלהם משם. אם ראש הממשלה נתניהו מבין - ואין ספק בכך - שהחלפת 8 ח"כים ציוניים בקואליציה שלו ב-8 ח"כים (שהרצוג הנ"ל הוא הימני שבהם) משמעותה סוף דרכו הפוליטית של נתניהו עצמו, הרי שהטעם היחיד במגעים הנ"ל הוא זירוז התפוררותה של המפלגה האבודה. מבחינה אריתמטית הרצוג אינו מסוגל להביא איתו יותר מ-8 ח"כים, ומכאן שאין הגיון מעשי בהוצאת 8 ח"כים מסורים של הבית היהודי מן הקואליציה והחלפתם בסוס טרויאני בגודל דומה.