תופעת הזלזול וההפקרות בכספי החוסכים בקופות הגמל ובקרנות הפנסיה הפכה לשיגרה מסוכנת ובעלת פוטנציאל הרסני. לדוגמה, בעל חברה אלמוני שקם בוקר אחד והחליט לחלק דיבידנדים בגובה של כמה מאות מיליוני שקלים, ואשר כבעל השליטה בחברה הוא יזכה ברוב הדיבידנדים.
אולם מהיכן יגיעו הכספים לתשלום הדיבידנדים? מה הבעיה?! מתקשרים עם הגופים המוסדיים, שמנהלים את כספי הפנסיות ואת קופות הגמל שלנו, שישמחו להשקיע את כספינו באגרות החוב של הגביר, שאינן מגובות בביטחונות, בהצדקה לגיוון ופיזור כספי החוסכים.
דוגמה נוספת — בעל חברה שלווה מיליונים מהבנקים ותמורת ההלוואה שיעבד להם נכסים, החליט בוקר אחד שאפשר להסתדר ללא השעבודים. הכיצד? פשוט מתקשרים עם הגופים המוסדיים, מגייסים בעזרתם אגרות חוב לא מגובות בנכסים, ובכספים שגויסו בעזרת אגרות החוב פורעים לבנקים את ההלוואה ומשחררים את הביטחונות המשועבדים. פשוט, נכון?
מאחר שמעשה כזה שלא יעשה חוזר על עצמו לעיתים קרובות, נשאלת השאלה: מדוע הממונים על שוק ההון ועל קרנות הפנסיה מאפשרים את הפקרת כספי החוסכים להימורים בשוק ההון?