בעוונותיי לפני מספר שנים שכחתי לשלם ועד בית. בשעת לילה מוקדמת צלצל פעמון דלת הדירה ובפתח ניצב שכן, נציג ועד הבית שדרש את תשלום החוב לאלתר.
התביישתי על השכחה שפקדה אותי ואילצתי בכך את נציג ועד הבית לכתת רגליו לדירתי לתשלום שהייתי אמור לדאוג מבעוד מועד. ביקשתי ממנו ארכה עד למחרת בבוקר כדי להסדיר את החוב אבל הנציג בעל המבטא הצרפתי, מוצק הגוף היה החלטי שאשלם לאלתר.
הזמנתי את נציג הוועד פנימה ורשמתי שיקים על-פי מועד פירעונם ומסרתיהם לידיו המושטות. הבנתי שאין תכלית להתווכח עם האיש שבפתח, ד"ר משה אגמון שבגיל שמונים הטריח עצמו לדירתי רק בשל מחדלי באי תשלום במועד. האיש בגיל גבורות עסק בהתנדבות למען הקהילה הסמוכה לביתו במרץ בתקיפות ובהתלהבות בין היתר לגבות תשלום ועד בית מדיירים שכחנים.
כבר מיום המעבר עם משפחתי להתגורר בבניין מגורים ברמת גן שם הנני מתגורר עד עצם היום הזה התוועדתי לד"ר אגמון - כך כונה בפי כל. ד"ר אגמון פירט בפני מה נדרש ממני כדייר הבניין ומה מתכוון ועד הבית שהוא היה אחד מנציגיו במשך שנים ארוכות לעשות למען דיירי הבית. את ד"ר אגמון יכולת לפגוש בכל שעה ביממה טורח ועמל למען ציבור הדיירים סביב הבניין ובתוכו. שום מלאכה הקשורה בבניין לרווחת הדיירים לא הייתה בזויה בעיניו. תדיר נראה מתכופף להרים פיסת נייר סוררת המתעופפת במסדרון הבניין ולא בחל "לנדנד" לאב הבית על תיקונים שונים ושאר מטלות שראה לנכון. כל זאת במקביל להיותו מנהל מחלקה בבית חולים.
באחד הימים כשרפרפתי במעמקי זכרוני לאחר ששמעתי שרעייתו מכנה אותו בשם מוריס, התחוור לי לפתע פרק ההיסטוריה הרשום על שמו. ד"ר משה אגמון הוא מוריס אנקלביץ אשר הציל את חייו של הלוחם הנודע מאיר הר ציון תחת אש כרופא חטיבת הצנחנים. על כך הוענק לו בזמנו עיטור העוז. התדפקתי על דלת ביתו שתי קומות תחתי וביקשתי לראיין אותו על אותו אירוע חד-פעמי. אך נתקלתי באגוז קשה לפיצוח. באדיבותו ד"ר אגמון הזמין אותי לשבת ולהרוות צימאוני במשקה ממותק, אך לפרוש את היריעה ולספר על מעשה הגבורה מיעט להוסיף מעבר למה שכבר נכתב וסופר. ניסיתי לסלול דרך לליבו באמצעות שיחה על מאיר הר ציון האיש והאגדה ומשם לנתב את השיחה על המעשה שלו. ד"ר אגמון לא נפל בפח וציין בחצי פה שלא עשה מעשה חריג ושכל רופא היה פועל כמוהו. ממש!!
להזכיר ד"ר אגמון תחת אש החיש צעדיו למאיר הר ציון ששכב פצוע על הקרקע נחנק מפגיעה שהכבידה על נשימתו ועוד רגע משיב את נשמתו לבורא, ואז ביצע חיתוך בגרונו של הר ציון והשיב לו את נשימתו ואת חייו שנקצבו לרגע קט.
ד"ר אגמון הוסיף עוד כמה מילים בנושא שעיקרן שירותו הצבאי באופן כללי והציע לי כוס שתיה נוספת מהמשקה הממותק מעשי ידי רעייתו ושילח אותי באדיבות מביתו. את שתי הקומות לדירתי טיפסתי בכבדות שקוע בהרהורים.
היו עוד מספר ניסיונות מצידי לסחוט מד"ר אגמון כמה מילים על היום ההוא בחודש ספטמבר 1956 כששמע תוך כדי פעולת תגמול של הצנחנים במשטרה הירדנית א-רנווה שבדרום הא חברון את הצעקה "חובש, חובש" וראה את מאיר הר ציון מוטל על הקרקע נחנק, אך נתקלתי בחיוך מבויש והרמת גבה של מה בכך. גם לגבי השתתפותו במבצע אנטבה מילא ד"ר אגמון פיו מים.
בשנים האחרונות נעלם ד"ר אגמון ולא ראיתיו כמעט, למעט היותו יוצא לטיול נתמך במטפלת הצמודה. ליבי נכמר לפני מספר ימים כשנודע לי שד"ר אגמון הלך לעולמו בגיל 85 בסמוך ליום העצמאות. כמה סמלי. הד"ר הגיבור והצנוע שבה את ליבי כבר מהיום הראשון בהגיעי להתגורר בבניין, בנועם הליכותיו, בנמרצותו, ובעוונותיו. יהא זכרו ברוך!