חוסר רגישות

חארטא 15 במאי נוצל שוב בידי הערבים ומשת"פיהם להפיץ את שקרי הנאכבה - האסון, שכביכול נפל עליהם, כשתקפו את היישוב היהודי בארץ-ישראל על-מנת להשמידו, ונוצחו במלחמה בתש"ח. בתקשורת הישראלית לכל ענפיה - ובעיקר בגלי צה"ל, תחנת הרדיו של הצבא המוסרי ביותר בעולם, השטופה בתעמולה אנטי-ציונית - "הרימו להנחתה" עבור המרואיינים הערביים, ולא ענו, כמובן לשטף תעמולתם. שונים היו ארז תדמור ובועז לוי, אנשי מידה, שדיברו בגלי ישראל עם תועמלנית ערבית (חאנין מג'אדלה, אם איני טועה), שהופתעה לשמוע התנגדות לדבריה, ולא רק זאת אלא דחייה מוחלטת של דבריה הבלתי-מבוססים. אזכיר שוב, שבשירו האחרון - צוואתו - הזהיר נתן אלתרמן מפני שכחת בריתנו עם הארץ ונטישת שליחותנו. החארטא סביב הנאכבה מלמדת, שאלתרמן צדק. יום גדול 17 במאי 1977 היה יום גדול בתולדות מדינת ישראל. באותו היום, אחרי כחמישים שנות הגמוניה סוציאליסטית, טעה העם לחלוטין (כדברי הבולשוויק הזקן יצחק בן-אהרן, שמאפיינים את תלמידיו), ושינה את כיוונה של המדינה. שינוי המגמה לא היה מובהק - גם מפני שהליכוד לא ידע לממש את המנדט שקיבל מהעם, ולמשול. העם בחר לזרוק מהשלטון את מפא"י, ולהעלות במקומה את "חרות" - כמובן, המדובר בצאצאי אותן המפלגות - אך ב-17 במאי 1977 הוחרף השסע ימין-שמאל בארץ כשהשמאל איבד את השלטון במדינה, שלדעתו הייתה רכושו הפרטי והבלעדי, ועד היום לא התאושש מכך. זוחל יצחק הרצוג ראה את שולחן הממשלה מקרוב, כשהיה שר. הוא מבין שאם רצונו לראותו שוב מקרוב - זה לא ייעשה דרך בחירות, אלא בעוד תרגיל מלוכלך בתוך מפלגתו, שיביאו לקואליציה ולכורסה הנכספת. ראש האופוזיציה הנו תואר חשוב, שיש בצדו כיבודים רבים. אפילו מנחם בגין לא עשה את כל חייו בתפקיד הזה. אלא שלהרצוג ולמפלגתו אין, כנראה, שום סיכוי לחולל מהפך, והבחירות האחרונות הראו זאת בעליל. הגיעה עת התרגילים, שבעזרתם תיראה זחילת הרצוג אל כורסת השר מכובדת ואפופת הוד וגבורה. וזה מזכיר לי, פרק חשוב בלימודי הביולוגיה שלי - הכוכבת של חסרי החוליות היא הרכיכה. חוסר רגישות הקדמה, שהנה גילוי נאות: אני נכה, שמתקשה בהליכתו, וטיפוס אפילו במדרגות מעטות הנו סיוט עבורי. מעוזיה סגל, מנהל מחלקת הרווחה במועצת חוף אשקלון, וגדי ירקוני, ראש מועצת אשכול - שניהם נכים קטועי-רגליים ממלחמות ישראל (אך זה לא העיקר) - הוזמנו לדיון ביום חם במיוחד בקומה ג' בבניין עיריית שדרות, שאין בו מעלית. למרות שלבסוף הועתק הדיון לחדר בקומת הקרקע של הבניין, התנצל ראש עיריית שדרות על חוסר הרגישות. הסיפור מלמד הרבה על ההוויה במקומותינו. זאת ועוד, כשאני מגיע עם מכוניתי, ברוב המקומות אין די חניה לנכים, ופקחי הרשויות המקומיות ששים להדביק דוחות למרות תג הנכה על מכוניתי. ובאותה ההזדמנות אעיר שוב על החזירות של רבים, שבחוצפתם חונים בחניות נכים.