סטירת לחי מצלצלת, רעידת אדמה, אתגר חדש שכלל לא התכוננו אליו נחת עלינו בבת אחת. פתאום אנו מגלים כיצד בן/בת הזוג מאבדים את שיווי המשקל, היציבות מתערערת, ואנו מרגישים כיצד המערבולת מושכת אותנו בכוח למטה.
פרשתנו "בחוקותי", המסכמת את ספר ויקרא, מציגה את שתי הדרכים שיש בפני כל אדם בעולם - טובה ורעה. הטבות מופלאות מובטחות למי שיבחר בדרך הטובה, וגזירות איומות למי שיבחר בדרך הרעה. אך באמצע הפירוט המפחיד של הגזירות על הגלות והחידלון מופיע פסוק שלכאורה לא קשור לעניינים: "וְאַף גַּם זֹאת בִּהְיוֹתָם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם לֹא מְאַסְתִּים וְלֹא גְעַלְתִּים לְכַלֹּתָם לְהָפֵר בְּרִיתִי אִתָּם" [ויקרא כ"ו, מ"ד] - גם אם נדרדר לתהומות, גם אם נחצה את כל הגבולות האפשריים ונישלח לגלות כואבת, אלוקים מודיע שלעולם לא נִימאס עליו, האמונה בנו לא תיפגם, הקשר בינינו עמוק ורציני, הוא לא תלוי בשום דבר חיצוני, אין משהו שיכול להאפיל עליו.
גם בזוגיות, דווקא בזמנים קשים, של בלבול וערפל, נפתח צוהר להזדמנות מיוחדת - לעבוד על הוודאות המוחלטת שעומדת בבסיס הקשר, על האמת המוחלטת שמקבלת ביטוי בבית המיוחד שהחלטנו לבנות ביחד.
האמונה והאהבה שלנו אחד כלפי השנייה, הרצון לחיות ולהזדקן זה לצד זו, ההחלטה להתמסר לאידיאלים ולערכים משותפים, השאיפה למימוש עצמי אמיתי דווקא מתוך חיבור לבריאה היחידה בעולם שמסוגלת להשלים אותי, כל אלו ועוד חזקים וודאיים יותר מכל אתגר, מכשול, בעיה, מורכבות, התמודדות וכישלון.