מצאתי כתוב במגילה עתיקה שהולכת ומתפענחת בימים אלה, עדות או אגדה, מי יודע, על דברי ימיו של האדם הציני. כתובים בה דברים שאמר חכם אחד לבני עדתו שאמרו לו כי קשה להם להבין איך הגיעו ציניקנים לעולם הזה ולמה אם אין ניכר בהם שהם דיכאוניים, הם מרבים דיכאון סביבותם.
האדם הציני, אמר החכם, המציא את הפלנטה בה הוא חי. לא היה בה זולתו לא אלוהים ולא אדם. תחילה שמח בליבו שהוא מולך לבדו בכוכבו, אך לא עברו אלא ימים מעטים והוא חש כי אין הוא ממצה את ייעודו, כי בינו לבינו - אין אפילו ציניקן יכול להיות ציני. הוא רשם על אבן אחת כי "כשם שהצל זקוק לאור כדי להיות, כן זקוק הציניקן לתשליל של עצמו. מיד קם ויצא הוא והפלנטה שלו לשוט ביקום ומשמצא פלנטה אחרת שיש בה אלוהים ואדם, הנחית את הפלנטה שלו בצומת אחד ממנה יצאו ובאו עובדי אדמה, ועורכי דיינים, ורופאים, ובעלי מלאכה, ואנשים שנשאו נשים ונשים שנישאו לאנשים, וילדים וזקנים, וסחרחורת הבאים והיוצאים בצומת נגעה בשדות, ובמכרות, בבתי כנסיות ובבתי משפט, ובמדרשות ובמגרשי משחקים ודומה היה עליו כי הכל נחמדים אך כנראה טיפשים.
יצור ציני
על נקלה הגיע למסקנה הזאת. הוא פגע במישהו ושאל אותו מה מחירו של ערך, ואותו אדם לא ידע על מה הוא מדבר. שאל אחר אם הוא יודע מה הוא מבחן התוצאה ונענה שאותו אדם אינו יודע כי לכל תוצאה יש תוצאה נוספת. שאל אחר אם הוא יודע שכל שורות המאזן הן הבל לבד מן השורה התחתונה, ואותו תימהוני השיב כי לאורך חייו מצא שמתחת לכל שורה תחתונה יש עוד שורה תחתונה אחרת. האיש התחיל להרגיש כי מעט מעט וסוף-סוף יש לו קיום כיצור ציני, כי זכה ומצא את הפלנטה בה אותו אלוהים ברא את התמימים כדי שהוא יהיה צל לאורם, ומיד השליך עוגן, נשא אישה תמימה, הוליד בנים ובני בנים כצלמו וכדמותו, לא רבים מדי כדי שלעולם יהיו התמימים רוב כי אם חלילה יתמעטו, לא תהיה לציניקנים תקומה.
האלוהים שברא לאבי אבות הציניקנים תמימים, עמד לימין זרעו, והם העשירו, ובנו לכל מה שלא עלה בדעתם להאמין בו, מקדשי מעט ומקדשי רהב ובלבד שהתמימים ירוממו את הנדיבים ויתנו להם לפחות את אחת מרוחות השמים, המזרח. הם היו סובלניים עם כל מה שקרוי היה בפי התמימים קדוש. הם לא הציבו חול מול קודש. הם לא יכלו. כשם שלא הייתה להם מסורת של קודש כן לא הייתה להם מסורת של חול. בין כך ובין כך, הם לא רצו במחלוקת על זוטות מעין אלה עם התמימים, שמא יתפלגו וייעשו מחנות מחנות, קצתם דורשי קודש שכל ציניקן ידע כי סופם הורגים את דורשי החולין העתידים למות על קידוש השם במלחמות בדורשי הקודש, והציניקנים שיוותרו לבדם, מה יהיה עליהם.
ועוד היה כתוב במגילה כי יש אהבה בפלנטה שהנחיתו הציניקנים בפלנטה שלנו, כך אמר החכם, אך הם פוטרים אותה כתאווה, ועיתים כראווה, ואף לא פעם כלהבה, כי השורה התחתונה של להבה היא אפר, וראוי לו לחכם שידע מה לפניו.
כתוב במגילה שבני עדתו של החכם לא האמינו למשמע אוזניהם, וקמו עוד בטרם חצות וגרשו אותו ברוב תמימותם מעל פניהם והוא כתב במדבר אחד את המגילה, ולא הספיק לא לחתום אותה ולא להפקיד אותה בכדי מערות, עד שבאו רוחות וכיסו אותו ואת מגילתו חול, והנה באה סופה חדשה בעולם והמגילה נחשפה ועדיין היא מתפענחת והולכת ועדיין אין יודע אם היא עדות או אגדה.