הכל תלוי בטיב הביטוי. הכל תלוי בתגובה. בכל פעם שיש תקרית טרור, פיגוע, או צרה דומה אחרת, יש מי שמיד שלוקח מיקרופון ליד ואם הוא בצד השלטון הוא מודיע חגיגית ש"הטרור לא יפחיד אותנו" טוב, בעזרת השם כשיסתיים כבר לא נפחד. בינתיים הוא די מפחיד. כן.
ומי שם את המנהיגים האלה שיחליטו עבורנו? שידרשו מאיתנו להיות חזקים במקום בו הם חלשים. שיצפו מאיתנו לחזק את חוסננו בעוד הם מגלים חוסר בהירות וחוסר חוסן ביטחוני? לא די שבמלחמה השקטה הזאת כל העם הוא חזית? מי שמכם להודיע שהטרור לא יפחיד אותנו?
איך אינכם מתבלבלים כשאתם מודיעים שהעם חזק ויעמוד בזה? האם זה אומר שנתניהו יצא לריצת בוקר למשל ללא מאבטחים כי הוא לא מפחד? האם ליברמן יצא לבלות במתחם שרונה ללא ליווי מגונן?
על מה הם מדברים ולמה כיוונו מנהיגים באמירתם?אינני ידעת ואינני מבינה.
אני מעדיפה לשמוע מהם הודעות נחרצות על נקיטת פעולות מסוימות ולא אכפת לאיזה כיוון, אני מעדיפה לשמוע דיווח קר ומתייחס לבעיה ולא הצהרה על כוחנו וחוסננו. הודעות על מה שיעשה לא על מצבנו הנפשי. הוא מורכב מידי בשביל הודעה פוטרת מאחריות שכזאת.
וזה לא מועיל, מלבד להשקטת מצפונם של מנהיגים שהולכים לישון בשקט כי העם חזק ויכול להתמודד.
אולי.
אבל אל תבנו על זה. אל תדברו בשמנו. אל תדחפו אותנו לחזית ההסברה והסיכון.
זאת איננה מנהיגות.