יש הבדל תהומי
בין איום לאיום קיומי.
זה לא משחק הגדרות סתמי,
לא מבחן פוליגרף פסקני, לאומי.
זה לומר כי אם זה קיומי - אז מותר
להתיז ראש אויב והשאר מיותר,
זה לא להדוף, זה לא לגבור
על אויב, זה בלי כחל וסרק לשבור
את עמוד שדרתו עד לעד לא יקום,
כי זה 'הוא או אתה', לעולם, בלי תחכום,
בלי לשגות בפיוס, בתקווה לשיקום,
זה אתה להיות -הוא לחדול. סיכום!
איום? לזהות אותו נכוחה,
להרתיע אותו בכל כוחך,
להכות בו כדי שיבין ויידע
כי גורל כל עוקד הוא העקדה,
ואין בעולם לא 'הוא או אתה'
אלא 'זה בצד זה', ומוטב כי קטטה
תסתיים בחרב בתוך נדנה,
גם בעולם שהפך מדמנה.....
איום זה לא לפחד, לא לחרוד,
זה לחיות במעוף מנצחים, לא לשרוד
כל היום איומי התמול הצבורים
עם כל איומי המחר השמורים
בתוך ה'או הוא או אתה' הגוזר
בידול מתקווה, וייאוש חוזר.
....ובידול וייאוש, זה לא סתם איום,
בידול וייאוש הם אורבי הקיום....