בימים אלו מנהלים הבדואים בנגב קרב, שנראה אבוד, נגד ההחלטה להחריב את כפרם אום אלחירן ולבנות במקומו ישוב יהודי. אני פונה למחליטים ולמבצעים לעצור רגע אחד טרם החרבת הכפר הבדואי ולקרוא מאמר של איש הרוח, מנהיגה של הציונות הרוחנית, אשר צבי גרינברג, הידוע בשם אחד העם. המאמר הוא למעשה דין וחשבון, שנכתב בהיותו בן 35 בשנת 1891, בתום ביקורו במושבות הראשונות, שהוקמו בתקופת העלייה הראשונה, ונושא את השם "אמת מארץ ישראל", אך נראה שהוא נכתב היום.
לאחד העם שמורה הזכות להיות הראשון, שהתריע בשחר המפעל הציוני על "חירותם הפרועה של מתיישבים יהודים, המתהלכים עם הערבים באיבה רבה ובאכזריות ומשיגים את גבולם שלא בצדק".
בשלהי המאה ה-19 מתריע אחד העם על כך שהמפעל הציוני עולה על שרטון בקביעה מוטעית "כי מרחבי ארץ ישראל כולה שוממה מדבר לא זרוע. טועים הסבורים כי הערבים ילידי הארץ כולם פראי מדבר. נהפוך הוא". את מאמרו של אחד העם לא קראו כל השותפים להתעללות הבלתי נסלחת שלנו בתושבי הכפר עתיר אום אלחיראן בנגב.
בשנת 1956, ערב מלחת סיני, החליט המושל הצבאי דאז להעתיק את מקום מושבו של השבט עתיר אום אלחיראן. כששים שנה יושב השבט במקום שהקצה לו המושל הצבאי לפני למעלה משנות דור. מסתבר, שבשנים האחרונות למדינה יש תוכנית אחרת, והיא להקים ישוב יהודי בשם אל חירן בדיוק באותו המקום, בו חי השבט הבדואי על-פי פקודת הממשל הצבאי מאז 1956.
דעת רוב
במשך כששים שנה הישוב גדל עשרות מונים. בנות ובני השבט נישאו, בדרך הטבע הקימו משפחות חדשות, נולדו ילדים, אבל אין למקום תוכנית מתאר. מנותקים מחשמל ומים ומההיתר לבנות קורת גג במקום אליו הועברו בצו המושל הצבאי.
לצערי, בית המשפט העליון בדעת רוב החליט שיש לפנות ולהרוס את הכפר, ולא קיבל את דעת המיעוט, שקבעה כי ההחלטה אינה סבירה. אך גם הרוב לא אמר שחייבים לפנות ולהרוס את הכפר.
ההחלטה על ביצוע הריסת הכפר נתונה עדיין בידי הממשלה. מלבד לתובנות של בית המשפט העליון, אבקש להסב תשומת לב הממשלה לצעקת הנביא - "הֹוי מַגִּיעֵי בַּיִת בְּבַיִת שָׁדֶה בְּשָׁדֶה יַקְרִיבוּ עַד אֶפֶס מָקוֹם וְהֹוֹשַׁבְתֶּם לְבַדְכֶם בְּקֶרֶב הָאָרֶץ" (ישעיהו ה' 11). חובה לפנות לממשלת ישראל לא להתנהג כמו "פָּרוֹת הַבָּשָׁן... הָעוֹשְׁקוֹת דַֹלִּים הָרוֹצְצוֹת אֶבְיוֹנִים..." (עמוס ד'1). כי אנחנו איננו יושבים "לְבַד בְּקֶרֶב הָאָרֶץ".
למעלה משליש מתושבי הנגב הם בדואים, תביעותיהם מסתכמות ב-3% משטחי הנגב. הנגב נדיב בשמש וברגבי אדמה, הנגב נדיב בנוף קסום. יש בו מקום לכולם. יש בו מקום לכל מי שמבקש לחיות בו. חלקו הארי אינו מיושב. יש בנגב מקום לקיבוצים ולחוות בודדים גדולות המשתרעות על פני מאות דונמים לכל משפחה, יש מקום לערים יהודיות ולמושבי עולים, יש בו מקום גם ל-200,000 ערבים החיים בו. יש מקום להקים את חירן היהודית, ולא חייבים לגדוע את חיי כפריי עתיר אום אלחיראן.
למושכים בחוטים המשיחיים בממשלת ישראל, למושכים בחוטים של לאומנות קלגסית, המבקשים להרוס כפר בדואי כדי להקים יישוב יהודי, אנא הקשיבו לטקסט המקראי, לעמידתו הנחושה של נבות מול עוצמה ממלכתית של אחאב, המבקש: "תְּנָה לִי אֶת כַּרְמְךָ וַיְּהִי-לִי לְגַן יָרָק, כִּי הוּא קָרוֹב אֵצֶל בֵּיתִי, וְאֶתְנָה לְךָ תַּחְתָּיו כֶּרֶם טוֹב מִמֶּנּוֹ.." (מלכים א', כ"א, 2).
בעתיר אום אלחיראן מתבצע מעשה הנבלה של כרם נבות היזרעאלי. החברה האזרחית הישראלית חייבת להגן על דמותה מפני אלו המבקשים מאתנו לצבוע את חיינו בצבעי אחאב ואיזבל. כל אדם, הנאבק על אוהלו ואדמתו בעתיר אום אלחירן, הוא נבות היזרעאלי, בל נהיה ממשיכי דרכם של אחאב ואיזבל.