גם בממלכה המאוחדת שפעם שלטה בארץ ישראל ביד רמה, מכוח כתב המנדט שניתן לה על-ידי חבר הלאומים, כדי להקים פה בית לאומי לעם היהודי, שאלות של שפיות עלו באינטנסיביות רבה. אולם משנפלה שם ההכרעה, איש לא כפר בזכותו של הציבור הרחב להכריע על-פי השקפת עולמו. הכול קיבלו את ההכרעה הדמוקרטית בהרכנת ראש, מה שאף פעם לא קורה אצלנו. כאן, תמיד יש למחנה השמאל טענות מטענות שונות. מנהיגיו, ולא רק הם, מבקשים "להחליף את העם" - ובאמצעי התקשורת שנשלטים, באורח כמעט מוחלט, בידי גרפומנים מחוסרי בינה, התוצאות שהושגו בקלפי אף פעם אינן נחשבות לאינדיקציה לכך שזה מה שהרוב רוצה.
ב
ערוץ 10, למשל, רואים בתוצאות הבחירות מעין פגיעה אישית בפרשנים שניבאו אחרת; מה גם שאלה המליצו להצביע שלא כפי שרוב המצביעים קבע. שם, גם מבקשים לשכנע, מעת לעת, את הצופים, שגם בקרב אלה שהצביעו בניגוד למצופה מהם יש, פה ושם, "אנשים שפויים". לא הרבה, כמובן, שכן איך יכול אדם שפוי להצביע בניגוד למה שביקשו/דרשו ממנו בערוץ 10.
לא הייתי מזכיר זאת, אלמלא חשבתי שאושרת קוטלר, קריינית-צמרת בערוץ הזה, באמת חושבת, כמו רבים מחבריה ב"מחנה שלה", שאין דרך אחרת להתייחס למי שלא מאמין בתיאוריות ההזויות שנולדות חדשים לבקרים במוחות העקומים של חבריה. העיוות המחשבתי היה אצלם לדרך חיים. חזיונות השווא בדבר האפשרות להגיע ל"פתרון" אף פעם אינם נדחים על הסף.
לא במפתיע, גם דוברה של מפלגת העבודה, או בשמה המכובס, "
המחנה הציוני", שהוא גם שופרו של
יצחק הרצוג, חושב את אותם דברים. לדידו, "המתנחלים" בכלל התיישבו במקומות שבהם הם יושבים רק כדי ליהנות מבריכות השחייה "שנבנו על הדם של ילדים שנרצחו" - וזה ציטוט מדויק מדבריו.
ודוק: עלילות דם מן הסוג הזה הם חלק מן השיח של האנטישמים. האידיאולוגיה הנאצית נבנתה על אמירות כאלה. בזמנו, חאג' אמין אל חוסייני, המופתי של ירושלים, אימץ אותה אל חיקו ערב מלחמת העולם השנייה. כיום, אבו מאזן, בן השיח המועדף על שמאלני "המחנה הציוני" משמיע דברים דומים מעל בימה שניתנה לו בפרלמנט האירופי. לדבריו, רבנים הציעו, כביכול, להרעיל בארות של "פלשתינים". לא מן הנמנע שהדובר של הרצוג היה חותם גם על זה.
שמעתי גם התנצלויות רפות - אבל אלה לא נשמעו אמיתיות. בעיקר, לאחר שפורסם שהרצוג כבר "הבטיח" לאבו מאזן את מה שהוא הבטיח; ואם זה נכון, אז מה הפלא שדוברו מדבר כמו הפרחחים שמשליכים אבנים ובקבוקי תבערה על מכוניות בכביש 443.
איים של טיפשות השתלטו על חלקים בחברה הישראלית. זה פשוט בלתי ייאמן. את ההנחה שאפשר לקחת כשבע מאות אלף יהודים - ולגרש אותם מבתיהם כדי להקים עוד מדינה נקייה מיהודים בשביל "העם הפלשתיני", אפילו אי-אפשר להגדיר כמרושעת. היא סתם אווילית. עוד הזיה מבית היצור של מחוללי אוסלו.
אינני יודע היכן מתגוררת קוטלר, אבל אני בטוח שביתה נמצא אי-שם על אדמות שנכבשו בשנת 1948. ואם ביתה לא נמצא שם, אז לבטח היא, או חבריה לדעה, למדו במוסד שכל-כולו נמצא על אדמותיו של הכפר הערבי שיח מוניס שתושביו סולקו מבתיהם, כך או אחרת, כדי לפנות מקום לאוניברסיטת תל אביב.
ומה אח"כ, את מי ירצו שמאלנינו לגרש בשלב הבא של טרנספר הענק? את תושבי רמת אביב? את היושבים במרכז שוסטר שבו מתקבצים בכל בוקר לא מעט טיפשים ולא-שפויים כדי לקונן על מר גורלם של הפלשתינים? את תושבי פתח תקוה, שכל שכונותיה החדשות בנויות על אדמות הכפר הערבי פג'ה? את תושבי חיפה? את תושבי באר שבע, העיר הנפלאה הזאת, שנכבשה ב-1948 בהוראת בן-גוריון? ואולי את תושבי אילת שנבנתה על הריסות הכפר הערבי אום רשרש?
הרי המוסר הכפול של הקבוצה הזאת, אנרכיסטים להכעיס, אינו יודע גבולות. שכן, אם אין לנו זכות לשבת בגוש-עציון או בחברון, או בבית אל, או ברובע היהודי בעיר העתיקה, אז אין לנו בוודאי שום זכות להקים את בניין עיריית תל אביב על אדמותיו של ערבי שנטש אותן לפני כשבעים שנה.
המשורר אורי צבי גרינברג אמר את זה כבר לפני הרבה שנים: שאין שתי ירושלים. יש רק אמת אחת. אפילו אנשים מוגבלים בשכלם - ואני אינני יכול להגדיר אחרת את כל אלה שדוגלים בגירוש יהודים מבתיהם כדי לפנות מקום ל"מדינה הפלשתינית" - צריכים להבין שמהלך כזה לא יצלח לעולם. הוא גם לא יביא לפיוס, או לרגיעה, או למשהו שאפילו במחנה המבולבל של הרצוג כבר לא מדברים עליו.
יש אמיתות-יסוד שאין לזנוח אותן.