"נוהל חניבעל" הוא לכל הדעות אקט אכזרי, השנוי במחלוקת.בהיבטו המוסרי. הוא קרוי על שמו של מנהיג קרתגו האגדי, שהעדיף לשלוח יד בנפשו, ובלבד שלא ליפול, חלילה, בשביים של הרומאים, אויביו השנואים.
במשך שנים רבות רווח הנוהל הזה בצה"ל, אם בעל-פה ואם כפקודה רשמית, ולפיו מוטב חייל ישראלי מת מחייל ישראלי שבוי. המסר שלו ברור בהחלט: לא להיכנע, בשום פנים ואופן, לטרוריסטים המבקשים לחטוף חייל ולנהל באמצעותו מיקוח נוקב לצורך שחרורו.
ההנחה הרווחת בצה"ל הייתה שהשלמה עם החטיפה רק תגביר אצל החוטפים את תיאבונם לחטוף בעתיד חיילים נוספים. אלא שהפעלתו של הנוהל הזה הייתה מאז ומעולם הימור מסוכן, שנע בין חיים לבין מוות, ממש בדומה לרולטה רוסית. בדיעבד ניתן גם לומר, במפורש, שמעולם לא הניב הנוהל הזה את התוצאות המיוחלות ממנו, והוא הנחיל, בסופו של דבר, רק מפח-נפש קשה..
הלקח המר
עכשיו הגיע סוף-סוף צה"ל, ביוזמתו הברוכה של הרמטכ"ל, ובהמלצתו הברורה של
מבקר המדינה, למסקנה הנחרצת שהנוהל הזה הוא סיכון מיותר שראוי להימנע ממנו, באשר הנזק הכרוך בו רק עולה על התועלת שניתן בכלל להפיק ממנו. על דעת השניים הוחלט לפיכך להפסיק את הנוהל הזה בעתיד.
הקש ששבר את גב הגמל בהחלטה להימנע מ"נוהל חניבעל" היה ניסיון העבר הכושל לחילוצו של סרן הרן גולדין ז"ל במבצע צוק איתן, לאחר שנחטף בידי החמאס. תוך כדי חילוץ נאלצו, כזכור, חיילי הסיירת של צה"ל, נאמנים ל"נוהל חניבעל" ובכורח הנסיכות שנוצרו בלית-ברירה בשטח, לירות אש-תופת, הן בחוטפים והן בחטוף, ובלבד כדי לשים בכך קץ לחטיפה עצמה. למותר להזכיר שהיה זה ניסיון-נפל מכאיב, שהותיר אחריו עד היום משקעים.