נושא הזועבי עולה בכל פעם שיש איזו קריאת תגר מצידה. ויש הרבה. בלי גבול.זה הופך לשיחת היום, לדיוני היום ולתסכולים ללא סוף.
כמדינה המעניקה חופש ביטוי לאזרחיה מכל המגזרים. לא פשוט לערער על זכות זאת. לכן, בכל פעם נדמה שהנה יופסק הדבר, שהנה תוצא זועבי, שהנה נהפוך למדינה המסוגלת להגן על אינטרסים ייצוגיים שלה. ופתאום – לא!
תמיד יש איזה יועץ משפטי או רועץ ענייני שמפיל את העניין על סף. כי מי רוצה להצטייר כמגביל וכמוגבל? מי רוצה להיות בצד האפל של הדמוקרטיה? כולנו רוצים להיחשב נאורים מתקדמים פלורליסטים ואוהבי אדם בכל צבע וגוון, דעה ועניין.
מילים קשות
אבל לכל מדינה יש גבולות פיזיים וצריך גבול גם להסתה ולהשמצה הפוגעת בביטחון המדינה וגורמת לתסיסה מסוכנת.
האם זועבי מקדמת בדבריה, במעשיה את הציבור שבחר בה? האם היא מקדמת את האחווה בין המגזרים היהודים והערבים? האם היא מסייעת למישהו מאזרחי המדינה?
האם מותר לחבר כנסת להשמיץ את הצבא שמגן על המדינה אותו הוא מייצג? האם הצבא – הנערים הצעירים שמסכנים את חייהם בהגנה על המדינה הזאת וראויים להגנת המדינה בעצמם – אמורים לשמוע מילים קשות ומערערות אלו? האם מותר למדינה להרשות זאת?
האם נכון להניח לחבר כנסת, ולא חשוב המוצא והדת, להסית ולהתרועע עם האויב? להצדיקו? נראה שגבולות כאלה חסרים בארץ ודיון זועבי ימשיך להעסיק אותנו עוד שנים רבות.