אני בעוונתי בוגר חיל הרגלים כפי שהם נקראים הירוקים. חיל-האוויר תמיד היה מספר צעדים לפני הירוקים, אם זה בתחזוקה, אם זה בתחקור אירועים מבצעיים ולא מבצעיים, ואם זה בקדמה טכנולוגית. כאשר רצו לקדם את הנ"מ למעמד של חיל בעל ערך העבירו אותו מהתותחנים לחיל-האוויר, ללמדך מי הוא בעל המעמד שיכול לצקת תוכן רציני לחיל.
כאשר ראיתי את תוכנית התחקירים המקור, עם האימא שלוחמת את מלחמת בנה טייס המסוקים שנפל בגלל בעיות טכניות, ונסיונות הטיוח של מפקד חיל-האוויר ופקודיו, הבנתי שנפל דבר בישראל ובצה"ל. חיל-האוויר אינו מה שהיה. הוא חזר להיות על-פי הסיסמה של ויצמן הטובים לטיס וזהו.
כוחות הקרקע שוב אינם בקו הראשון, התחזוקנים אינם שווים במעמדם לטייסים והנווטים, ומכאן מתחילה הירידה במורד המסוכן. מדברים אצלנו רבות על כך שצריך להחזיר את גופות חיילי צה"ל שנפלו בצוק איתן (הדר גולדין ואורן שאול היד) בכל מחיר, אפילו במחיר הסכם פיוס עם טורקיה, וכאן כאשר הדבר בידינו אנחנו מזלזלים.
המדינה משקיעה רבות בהכשרת טייסים. הם עולים לנו מיליונים עד שהם מגיעים להיות לוחמים. אין זה דומה להכשרת סגן בירוקים. המטוס או המסוק עולים הון תועפות, המערכות שהם נושאים על-מנת להצליח במשימה הן אדירות ומהמתקדמות בעולם, אם הפלטפורמה יכולה להיות ישנה בת 40 שנה הרי שהמערכות שעליה הן מהקו הראשון.
כשבני היה מטיס חוץ של מזל"ט הוא קיבל צל"ש של מפקד הבסיס על כך שהנחית בנחיתת חרום את המזלט שהקרון איבד איתו את הקשר. ללמדך כמה חשיבות רואים במערכות שבתוך המזל"ט, שלא לדבר על מערכות במסוק תקיפה.
בדחיפה ובמשיכה
פעם צה"ל לא נתן את דעתו על תחזוקה, עם השנים הכירו בכך כי התחזוקה הוא רכיב עיקרי בהצלחה בקרב, ובלעדיו אין חיל טכנולוגי כמו חיל-האוויר יכול להתקיים, והנה באה התוכנית שמראה לנו לפנים את הירידה בערכו של הטכנאי, עד כדי סיכון ואובדן חיי אדם.
מה שיכלה לעשות אם שכולה באמצעיה הדלים, ללא הכרת האנגלית על בוריה, ובטח לא אנגלית טכנית, לא יכול היה חיל-האוויר האדיר שלנו, הטוב שבחילות האויר במזרח התיכון, אם לא בעולם, וכל הסופרלטיבים שקושרים לו.
הרשלנות היא עד כדי כך, שגם מחקרים שעשו צבאות אחרים כמו קנדה בעקבות פשלות דומות, לא נתבקשו ולא נלמדו. בהספקה יש שתי צורות - האחת בדחיפה, דהיינו הגורם שמעליך מביא לך את ההספקה לבסיס, והשני במשיכה, דהיינו אתה דואג לעצמך ומושך מבסיס האם את הנדרש.
במקרה שלנו ראינו כי חיל-האוויר ממתין שחברת האם תדחוף לו עידכונים או הוראות כיצד יש לתחזק, איזה ליקויים נתגלו ועוד. אז מעכשיו חיל-האוויר צריך לעבור למשיכה, דהיינו אחת לחודש באופן ממוסד יפנו לחברת האם לקבל את העידכונים, הם יועברו פרט לגורמים הטכניים, גם לסגן מפקד חיל האויר שיקיים מעקב אחרי ישום הדברים.
גף הבקורת בחיל-האוויר יקדיש דוח מיוחד כל רבעון על האמצעים שננקטים לודא שאכן לומדים לקחים ומישמים אותם. ינתן מחדש מעמד מועדף של לוחמים לדוגמה לטכנאים והמתחזקים למינהם הם גם יחליטו אם מסוק יכול להמריא אם לאו. די להפקרות. יש לחזור לרצינות של לקחת אחריות על חיי הטיסים והאחרים המוטסים במסוקים. ולאימא ולערוץ 10 יש לתת צל"ש על העלאת הנושא לסדר היום.