אשה שהגיעה לפרקה, כלומר כבר צריכה לדאוג להשקעות הפנסיה שלה, זכתה למכתב מנומס מחברת הביטוח, שבה המעביד חוסך לה את הפנסיה. יפה וחשוב.
הסתכלה האישה במסמך הקצר, שבו נתבקשה לבחור את דרך החיסכון שלה. התייעצה וקבעה את המסלול. עכשיו, נותר רק פרט קטן: לחתום ולשלוח. האישה חתמה על הטופס ו... לאן לשלוח? באמת, למה חברת הביטוח הגדולה צריכה לעסוק בקטנות?
ברור, שאפשר לשלוח את המכתב בדואר, ואפילו יש כתובת לכך באותיות קטנטנות. אבל הנסיון שלי הוא, שעל הדואר אי-אפשר לסמוך. אני ממתין לצ'ק מן ההסתדרות, על טיול שבוטל לפני למעלה מחודש, ואין מכתב ואין צ'ק. הדואר ידוע בשמו הרע ואי-אפשר לסמוך עליו.
אז מחפשים על המכתב ובאמת בסופו, באותיות קטנטנות וקצת דהויות יש עוד כל מיני פרטים. קשה לקרוא בלי זכוכית מגדלת. אז מסתכלים על המעטפה, שבה הגיע המסמך מהחברה, וגם עליו אין כתובת למשלוח חוזר.
נתבקשתי לברר מה עושים עם הטופס הקצרצר, אבל חשוב. התקשרתי אל הטלפון לקשרי לקוחות של החברה הגדולה והידועה. הקלטה בקול נעים מבשרת לי, ש"שיחתך חשובה לנו". כאשר ההודעה הזו חוזרת על עצמה וחוזרת וחוזרת וחוזרת, אני מבין ש"שיחתי כלל אינה חשובה להם".
מנוסה בתירוצים
כאשר לאדם יש סבלנות ועקשנות, הוא ממתין על הקו, שומע את ההקלטה חוזרת ועוד חוזרת ולאחר זמן נשמע סוף-סוף קול נעים של מוקדנית. "טוב שאינני לקוח שלכם", פתחתי בחוסר נימוס קל. "אינני אוהב להמתין הרבה זמן עד שמואיל מישהו להשיב לי" - אני קובל.
המוקדנית המנומסת, בוודאי רגילה לטרוניות של לקוחות מרוחקים, מסבירה לי שיש עומס על הקווים ומספר השיחות לא ברור ועוד בלה בלה בלה מהסוג הזה. מכיוון שאני כבר מנוסה בתירוצים, הסברתי למוקדנית הצעירה שחברת ביטוח גדולה יכולה להעסיק עוד כמה צעירים כדי להימנע מן התירוצים, והרי המוקדנים אינם הוצאה גדולה כי הם מקבלים את המשכורות הנמוכות ביותר. אני מקווה, שהמוקדנית תעביר את התלונה כלפי מעלה, כי לא רק בחברות ביטוח גדולות אני מקבל תירוצים כאלה קטנים.
ואז אני מגיע אל העיקר: "מדוע איש לא טרח לכתוב מספר פקס על הטופס שלכם?" כעת, המוקדנית הנחמדה נהיית סבלנית קצת פחות ומבקשת עוד ועוד פרטים, שאין על הטופס הקצרצר שקבלתי. "אינני יודע", אני מצהיר. "יש לי רק מה ששלחתם בדואר". לא רציתי לחפש בתיקים את המידע שהיא ביקשה ועמידה קלה על המקח הביאה לכך ש... ניצחתי. המוקדנית נתנה לי, לפתע, את מספר הפקס המבוקש. הטופס נשלח מיד ליעדו ואני תהיתי מדוע חברות הביטוח כל כך מזלזלות בלקוחותיהן. לא התחרטתי שפתחתי את השיחה בהצהרה "אני שמח שאינני לקוח שלכם".
הרופא, משום מה, תמיד איננו. לצערי, אני לקוח קבוע של קופת חולים, ומבקר אצל רופאים מקצועיים שונים. שמתי לב לתופעה מוזרה: אני משתדל לבוא בזמן, אבל כמעט תמיד אני מוצא שהרופא עסוק והפציינט האחרון עדיין לא יצא מלשכתו.
"דוקטור, למה אתה תמיד מאחר?", שאלתי ולא קבלתי תשובה.
עדיין אינני יודע מדוע אף פעם הרופא אינו מחכה לי.