בדרך כלל אומרים כי סוף מעשה במחשבה תחילה, אלא שזה טוב כאשר המעשה סמוך למחשבה, ואתה יכול לבצע את מה שאתה חושב מהר והדבר בידך, אלא שבמצב בו אנו נמצאים כיום כאשר גל טרור הבודדים ולפניו האינתיפאדה למיניה, אנחנו צריכים להיות מסוגלים להגיב במהירות.
אחד הדברים הגדולים, אם לא הגדול שבהם, הוא קבלת תורת ישראל. משה "בישל" על הר סיני במשך 40 יום את עשרת הדברות, וכשירד מההר והציע את עשרת הדברות לקהל ישראל הם אמרו: נעשה ונשמע, דהיינו אנו רוצים לקבל את התורה ללא תנאים ובמהירות האפשרית.
במלחמה בטרור אנו נתקלים במחשבות רבות והצעות לפתרון התלויים במהירות הביצוע. שתי דוגמאות אביא כאן, האחת הגליית משפחות המפגעים לארץ ערבית אחרת, והשנייה הריסת בתי המפגעים.
אלא שכאן אנו נתקלים בחומה בצורה של משפטנים למינהם, החל מהיועץ המשפטי לממשלה, עבור בפרקליטות, וסיים בבית המשפט העליון, שדנים ודנים ומגיעים לתגובה או אחרי שנה או שפוסלים את המעשה.
מהירה וחדה
השב"כ טוען כי מעשים אלו היו בהחלט יכולים להרתיע את המפגעים הפוטנציאליים מפגועים, באשר משפחותיהם עדיין חשובות להם.ולכן ביצוע מידי היה מאותת כי לא עוד בעיות משפטיות ואחרות אלא יכולת ביצוע מהירה וחדה.
כאשר עוברת תקופה ארוכה מיום המעשה ועד ביצוע הפעולה, כגון הריסת בית, אז כל האפקט איננו קיים, ולכן המנגנונים האלה אינם תורמים את חלקם במלחמה בטרור, אלא אולי בעקיפין עוזרים להם.
אחת הטענות שהושמעו בעקבות פעולת הרצח המחרידה בצרפת, הייתה כי בניגוד לישראל היכולה להכנס לשטחי הרשות כרצונה ולאסוף מודיעין, בצרפת זה לא אפשרי כי אלה אזרחים שחיו וגדלו בצרפת, והם חיים בשכונות שבפועל הן אקס טריטוריאליות לשלטון הצרפתי.
אז צריך לשנות פאזה, ולעבור לנעשה ונשמע, קודם נהרוס את בית המפגע ומשפחתו בסמוך לפגוע, ואחר כך נתדיין אם צריך בבית המשפט, כך מי שיסבול היא קודם כל משפחת המחבל, במשך שנה או יותר, ואם נפסיד כי אז נשלם פיצוי כספי.
בדוגמה השנייה - קודם נגלה את המשפחה לעזה או לסוריה, ואחר כך הם יתדיינו איתנו בבתי המשפט, ואז שנה לפחות הם יהיו בגלות בחוסר כל, ויבינו את משמעות הפיגוע, אין דרכים אחרות! לעיתים הנעשה ונשמע קודם לסוף מעשה במחשבה תחילה.