- "חוקרים אומרים שמה שהכי חשוב בהתפתחות הילד, זה לא כמה מידע הוא דוחס למוחו בשנים הראשונות. אלא אם אנחנו עוזרים לו לפתח מערכת שונה של יכולות, שכוללת התמדה, שליטה עצמית, סקרנות, מחויבות, דבקות במטרה וביטחון עצמי" (פול טאף, מחבר הספר "איך ילדים מצליחים").
ישנה השערה מסוימת שככל הנראה לא ממש נאמרת, אך די רווחת בציבור הישראלי כי חינוך ילדים הוא עניין חשוב, אך הגיל שבו הוא הופך לעניין עקרוני מתחיל בשלבים שלאחר הגיל הרך. זו בד"כ השערה מופרכת מהיסוד וטעות קריטית, המזניחה את השנים הקריטיות ביותר בחינוך ההתפתחותי של ילדים.
אנשי מחקר באקדמיה הישראלית, מכירים מזה כבר שנים רבות את הזנחתה של המדינה, המתבטאת ברמת שירות ירודה מאוד עבור הורים (בד"כ בני מעמד הביניים ומטה) שילדיהם נמצאים בשכבת הגיל הרך.
משרה חלקית
עם התפתחותה של הגלובליזציה ברמה הכלכלית ויישומה של המדיניות הניאו-ליברלית במדינת ישראל, שהחלה מתחילת שנות השמונים של המאה ה-20, יותר ויותר נשים נטשו (או מחוסר ברירה/רצון להתפתח מבחינת קריירה תעסוקתית) את "משרתם הטבעית והמלאה" כאימהות ויצאו למשק העבודה כחלק אינטגרלי ומשמעותי לכלכלת המשפחה.
לצורך העניין, אם בשנת 1979 שיעור הנשים שעבדו במשרה חלקית מכיוון שהם אימהות ועקרות בית עמד על 61% מכלל אוכלוסיית הנשים העובדות בישראל, בשנת 2009 פחת הנתון דרמטית לכ-18%. מבחינת אימהות עובדות במשרה חלקית לפעוטות בגילאים 0-3, עמד הנתון על כ-85% בשנת 1979, ובשנת 2009 הוא ירד דרמטית לכ-40% מכלל אוכלוסיית הנשים העובדות בישראל.
מצב זה בו מדיניות הרווחה בישראל מצומצמת הרבה יותר, מבחינת השקעת המשאבים בחינוך פעוטות על עקרון החתירה לשוויוניות ומתן הזדמנויות שווה לכלל המשפחות בישראל תורמת לא מעט להגדלת הפערים החברתיים-כלכליים.
עד גיל שלוש
על-פי מחקר בריטי שיצא כבר בשנת 2005, בו נבדק איך וכיצד מושפעת התפתחות תינוקות ופעוטות מזהות המטפל שלהם, נכללו 1,200 ילדים בין הגילאים אפס עד ארבע ושטופלו בידי גורמים שונים במהלך היום (מעון, מטפלת, משפחתון, סבים/תות, קרובי משפחה, וכמובן אימא או אבא).
מסקנת המחקר הייתה מאוד ברורה וחד-משמעית: אותם ילדים שגדלו וחונכו בשלבים הראשונים לחייהם עד גיל שלוש, בבית ועל-ידי אמם - התפתחו טוב יותר משמעותית מאותם חבריהם שגדלו וטופלו במסגרות אחרות.
נמצא כי ההתפתחות החברתית והרגשית של ילדים, אשר חונכו במסגרות השונות מהיכולת להקפיד ולשים דגש ותשומת לב לכך כמו אמם, פחות טובה. ילדים אלו, התפתחו והראו רמות גבוהות של עצבנות, תסכולים, תוקפנות, כמו גם נטייה להסתגרות, עצב וכניעה למצבים קיימים שניתן לשנותם בעבודה מתמדת.
מרווח עתידי
בשנים הראשונות של התינוקות/פעוטות לחייהם, מתעצב אצל הילדים אופי הדימוי העצמי שלהם, הם רוכשים מיומנויות בסיסיות שמגיעות בשלבים מאוחרים יותר בחיים, ומשפיעות בהמשך החיים על הרמה הקוגנטיבית, מתעצבים הערכים ודפוסי החשיבה שילוו אותם/ן במשך השנים הלאה.
על-פי מחקרים שונים, ילדים שגדלו בסביבה מקפחת, ונמנעה מהם/ן אם ביודעין או לא יכולות קידום משמעותיות בגיל הרך, הפכו בסופו של דבר בבגרותם הפיזית והמנטלית גם לנטל כלכלי על החברה. עלויות ההשקעה לשיקומם, הייתה יכולה להיחסך משמעותית ולו רק אם אחוזים בודדים מעלויות שיקום אלו היו מושקעות על-ידי המדינה בשנות חייהם הראשונות של הילדים.
לצרכי השוואה, מדינות רווחה מפותחות כגון גרמניה, צרפת, פינלנד, הולנד, נורווגיה, שבדיה ועוד, הבינו עניין חשוב ומהותי מעין זה, ומשקיעות בכך כחלק מרווח עתידי שכולו חתירה לחברה לאומית בריאה ומוצלחת. בגרמניה, חופשת הלידה במימון מלא אורכת כ-14 שבועות, ולאחר מכן מסבסדת המדינה את תרומתה לחופשה נוספת (Parental leave - "חופשת הורות" ) עד 14 חודשים במימון חלקי, וכמו-כן גם האב יכול לקחת חופשה דומה.
תמיכה כלכלית
בנורווגיה, ישנו מימון חופשת לידה מלא עד גיל שנה, ומעבר לכך מממנת המדינה סיוע כספי להורים עבור חופשת גידול ילדים למשך שנה נוספת. שבדיה אגב, מממנת חופשת לידה למשך 18 חודשים.
מדינות רווחה מסוג אלו, שמו לעצמן מטרה מובהקת לעודד את הקשר שבין הגיל הרך לבין אפשרות ופניותם המקסימלית ביותר של ההורים לחינוך ילדיהם בשנים אלו.
הן מאפשרות את המפתח העיקרי לכל מי שחפץ בכך, באמצעות מתן תמיכה כלכלית.
לאחרונה בישראל ישנה מודעות לעניין, ולמרות שעדיין המדינה רחוקה מלתת פתרונות מהותיים מעין אלו שנמנו כמדינות רווחה מתוקנות בעניין זה, מתגבשת הצעת חוק שעברה בקריאה טרומית להקמת 'המועצה לגיל הרך' (יוזמי ההצעה - ח"כ פרופ'
מנואל טרכטנברג מסיעת
המחנה הציוני, וח"כ
אלי אלאלוף מסיעת כולנו). למרות שעדיין הדרך ארוכה אם בכלל לגיבוש ההצעה כחוק, זהו צעד מבורך בעניין שמטרתו לאגד את המשאבים הנדרשים לכך, וליצור מערכת יעילה ששמה את הדגש עבור הגיל הרך במרכז.
רצף חינוכי
הדבר אמור לתת פתרון ליצירת שוויון הזדמניות עבור כל ילדי ישראל, ויספק טיפול איכותי מגיל הרך ועד הגיל בו ילדים עולים לבית הספר היסודי (בד"כ בגיל שש).
זהו לא פתרון הכי אידיאלי שיש, אך בהתאם לנסיבות הקיימות במדינת ישראל הוא פתרון שיביא להתקדמות בחינוך הישראלי לגיל הרך באופן כללי, ומטרתו היא ליצור רצף חינוכי לשנות הילדות המוקדמות ביותר, אשר יכללו אבחון וטיפול הולם בילדים בעלי קושי ומתן תמיכה ברמה איכותית, הן לילדים אלו והן בסיוע להוריהם בכך.
מדינות רווחה מתוקנות, שמעודדות ומציגות את אחריותם לאזרחיהם ברמה הסוציאל דמוקרטית, מכשירות לעצמן חוקים וכלים אפקטיביים שמעודדים את החברה הלאומית אצלן לגידול ילדי הגיל הרך בבית, ואו במסגרת חינוכית הקרובה ביותר לכך כאשר מסיבות מסוימות לא מתאפשר המצב, ובכך בטווח הארוך מדינות אלו מרוויחות חברה שהיא פחות אלימה, יותר בריאה בנפשה, ויוצרת ערך כלכלי רב בעקבות כך.
הסיכויים הגדולים לחיים עצמאיים וברווחה אישית בבגרות, הסיכויים להפחתת רמות הפשיעה, הפחתת מחלות כתוצאה מרווחה, הפחתת ההישענות הכללית על מוסדות המדינה בשלבים מאוחרים יותר בחיים, שווים המון כסף למדינה כלשהי.
כל אלו יכולים להתקיים עם סיכויי הצלחה טובים לכך, וקשורים כתלות חד-משמעית בחשיבה לטווח הארוך ובהשקעת המדינה לחינוך הגיל הרך.