פוליטיזציה של הצבא במסווה של פעילות חינוך (ד')

שינוי בשיח הדמוקרטי מגילת העצמאות קבעה, שהמדינה תהיה יהודית. רק בעקבות חוק כבוד האדם וחרותו (1992), החלה להתקבל הקביעה, ש"מדינת ישראל היא מדינה יהודית ודמוקרטית" עם הטיה לטובת הערך הדמוקרטי, אך אין לזה שום זכר בהחלטות הכנסת. "הטיה זו הובילה לכך שכדי לאזן את הרושם המוטעה ולקבע את הגדרת מדינת ישראל כמדינה יהודית כערך ראשון במעלה נוצר צורך בחקיקת חוק הלאום. לא לחינם מכונים כמו המכון הישראלי לדמוקרטיה ומכון הרטמן מתנגדים לחוק הלאום", קובע מרכז ליב"ה. לכך מצטרף היבט חדש - הצבת הדמוקרטיה כערך ראשון במעלה, ושינוי משמעות הדמוקרטיה והיחס אליה. נוסף, חל שינוי בשיח הדמוקרטי. לא רק הצבת הדמוקרטיה כערך ראשון במעלה, אלא גם שינוי משמעות המושג דמוקרטיה ושינוי היחס אליה. "שינוי השיח כלל מעבר מתפיסה של 'דמוקרטיה פורמלית' ל'דמוקרטיה מהותית'. דמוקרטיה פורמלית תופסת את הדמוקרטיה כאמצעי, כמסגרת שלטונית/צורת שלטון שבה יש ייצוג לכל פרט, והרוב קובע ומכריע. דמוקרטיה מהותית מפרשת את הדמוקרטיה כערך מוסרי מהותי כמכתיבה סט ערכים מסוים. בדמוקרטיה מהותית קובע החוק ולא הרוב, ובית המשפט תופס מקום מרכזי כקובע ערכים. הדגש לא רק על צורת השלטון אלא על ערכים דמוקרטיים, שבהם תופסות מקום רחב זכויות האדם". שינוי השיח והתהליכים הנלווים אליו של המהפכה החוקתית הובילו למצב ש'הכל שפיט', ולבית המשפט העליון יש כוח לבטל חוקים של הכנסת. התפיסה הובילה לשינוי במעמד הפרקליטים והיועצים המשפטיים מהיותם פקידים, שמייעצים למערכת ולנבחרי הציבור, למי שעומדים מעל למערכת ומכתיבים לה את דרכה. סיכום כתוצאה מהיריבות המוסדית בין הרבנות הצבאית לבין חיל החינוך, הכניס עצמו חיל החינוך להיות חלופה ליהדות, שמייצגת הרבנות הצבאית, ובמלים אחרות, "יהדות פלוריליסטית, שיכוטלה להתפרש גם כאתאיסטית. כתוצאה מכך "המשימה המרכזית שחיל החינוך עוסק בה כיום היא זהות ופלורליזם, הרבה יותר מאשר ערכים יסודיים לתפקיד הצבא שבהם התמקד חיל החינוך בתקופות קודמות כגון רוח לחימה, מורשת קרב, ידיעת הארץ ... למושגים כמו דבקות במשימה וחתירה לניצחון אין מקום בלקסיקון הזה. "אולם הבעיה אינה נעצרת רק בחיל החינוך. כל קצין לאורך כל מסלול התקדמות יונק את הערכים הללו בהכשרות החובה, ואת השפעות השיח ה'פלורליסטי' ראינו במגוון תחומים בהתנהלות הצבא (תפיסת השואה, תפקיד הצבא, דת, מוסר לחימה וכדומה)". הרחבת הסמכות של חיל חינוך לעסוק במושגי זהות יהודית והגדרתה - קובע מרכז ליב"ה - מובילים בהכרח לעימות ולמתח בצבא עצמו. לכן, לדעת מחברי הדוח, ראוי שחיל החינוך יעסוק בציונות, באמונה בצדקת הדרך, בלימוד ההיסטוריה היהודית וידיעת הארץ, ויימנע מלהגדיר מהי יהדות. הרצון של חיל חינוך לעצב מחדש את הזהות היהודית כפלורליסטית, גרם לרצון לסלק מהדרך את הרבנות הצבאית ואת ענף תודעה יהודית, שלא נכנעו לשיח הפלורליסטי. מרכז ליב"ה סבור, שיש להחזיר את חיל החינוך לתפקידו המקורי - חינוך לרוח לחימה ולאהבת הארץ. בנוסף, ממליצים מחברי הדוח לבחון את תקינות המעורבות של גורמי חוץ בתוכניות ההכשרה בכמה תחומים (תכנים, מכרזים, מטרות, ניגודי אינטרסים וכדומה). יתר על כן, לדעתם, יש לבחון את השפעת התהליכים הללו על רוח הלחימה, על המוכנות לביצוע המשימה ועל נכונות ומוכנות הפיקוד הבכיר של צה"ל לבצע את תפקידו כזרוע הלוחמת של הדרג המדיני.