פרשת תלמה יוניליוור התפרצה ברעש גדול, הסלמולנה בדגני הבוקר הרימה ראש, ועד מהרה התברר גודל המחדל של תלמה. משרד הבריאות אחרי גמגומים כאלה ואחרים החליט לעשות מעשה ולבחון את אשר אירע, בכוחותיו הדלים שלח צוות למפעל לבחון את אשר אירע והמציאה כביכול היא שאין כאן שקר אלא רשלנות פושעת.
מיד כל כותבי הטורים בעלי העטים המושחזים עטו על הפגר לכלותו, ותקפו הן את תלמה והן את משרד הבריאות, שלא בחן, לא בדק ולא ביקר את הסחורה של תלמה כפי שלעניות דעתם צריך לעשות.
אלא שלדעתי המתקפה לא הייתה במקומה. משרד הבריאות איננו הצרכן, הוא מהווה רשות על להבטיח את בריאות הציבור, מי שצריך היה לקיים דרך קבע בקרה ובקורת על הנעשה בתלמה ובשאר מפעלי היצור למזון הן רשתות השיווק. הן מאכילות אותנו, הן רוכשות עבורנו את המוצרים, ומן הראוי היה כי יבחנו את המוצרים שהם שמים על המדפים ומפרסמים אותם יומם ולילה.
עין בוחנת
אני מכיר תרבות אחרת. לדוגמה, משרד הביטחון רוכש עבור צה"ל הרבה מזון על-מנת להאכיל את החיילים. בשרשרת המזון הזאת מופעלים מפקחים הבוחנים את איכות המוצרים לפני שהם מגיעים לבסיסי מרכז מזון של צה"ל ופוסלים מזון שאינו בר צריכה.
שלא לדבר על מערכות נשק שעוברות בקרה ובקורת לא רק בארץ אלא גם בחו"ל, מערכות נשק, מערכות ימיות ועוד, כל זה תחת העין הבוחנת של צה"ל ומערכת הביטחון.
ומהצד השני נמצאת מערכת הבריאות, בה מתים מדי שנה כ-50,000 איש שהם כ-10% מהמאושפזים בבתי החולים בגלל זיהומים, ועל זה איש לא קובל, לא מופיע יום יום בעיתונות ובמדיה הטלוויזיונית על-מנת למגר תופעה זו ומשלימים איתה כמכת גורל.
הגיע הזמן לעשות סדר, לקבוע נהלים ברורים, מי בודק מה ומתי. נהלים אלו יקבעו כי רשתות המזון בין השאר תפקידם לבדוק את איכות המוצרים הבאים בשעריהם, ולא ימתינו לכך שקיבתנו הרגישה היא זאת שתבדוק ראשונה את איכות המזון על כל המשתמע מכך.