אחד מהדברים שמרתקים אותי בטקס הפתיחה של כל אולימפיאדה הוא דווקא מצעד המשלחות. דרכו אני לומד על מדינות שאף פעם לא שמעתי עליהן. עכשיו, למשל, למדתי שישנה מדינה באוקיאנוס השקט ששמה הוא קירביטי, גודלה 811 קמ"ר ואוכלוסייתה מונה קצת למעלה ממאה אלף נפש; או שישנה גם מדינה של תשעה איים שהופרדו בזמנו מאיי קירביטי, קוראים לה טובאלו ויש לה אוכלוסייה של 12 אלף נפש. הפעם, בשנת 2016, השתתפה זאת לראשונה באולימפיאדה משלחת של פליטים מסוריה, דרום סודן, אתיופיה וקונגו, תחת דגל הוועד האולימפי. את תשומת לבי משכה השחיינית הסורית יוסרה מרדיני, בת ה-17, שברחה לפני כמה שנים מדמשק עם אחותה הבכירה ולאחר נתיב ייסורים הגיעה לבסוף לברלין. חלומה הגדול הוא לחזור לדמשק, ובו בזמן להשתתף בנבחרת השחייה של גרמניה לאולימפיאדה ב-2020. המשלחת מיועדת "להעביר מסר של תקווה לכל הפליטים בעולם", הצהיר הוועד האולימפי.
ובו בזמן צעדה גם המשלחת של סוריה, על דגלה. לא משלחת גדולה, אבל משלחת המייצגת את המדינה הקרויה סוריה, חברה באו"ם. היא לא זכתה לקריאות בוז מהקהל. ברזיל, דרך אגב, מקיימת קשרים דיפלומטיים טובים עם משטר אסד. אני לא רואה שהעולם, ובמרכזו כל ארגוני זכויות האדם הקולניים והפעילים, ישרקו בוז באורח קבוע למשטר שטובח ושוחט באזרחי ארצו, שצוחק על ארה"ב ומפעיל מפעם לפעם נשק כימי, שמחריב את ארצו בשיטתיות, בסיוע רוסי נדיב וגם של המערב; אני לא קורא ושומע שבכל אתר ואתר במערב מחרימים את המשטר הסורי.
אם תרצו, הרי הניגוד התהומי הזה בין המחווה כביכול לפליטים, לבין האדישות מול מעשי הטבח הגורמים לכך שירבו פליטים משקפת נאמנה את עולמנו: נשף מסכות של צבועים בני צבועים.
ובמצעד המשלחות נפקד כמובן מקומה של מדינה שאינה קיימת, ואולי תהיה קיימת בעתיד. כוונתי למדינה כורדית. הכורדים הם המיעוט הלאומי הגדול ביותר (30-40 מיליון) שאין לו מדינה. הסכמי סייקס פיקו וכל ההסכמים הבינלאומיים שבאו אחריו הקימו מדינות לאום ערביות מלאכותיות, רק לא מדינה כורדית. להפך, הסכמים אלו פיצלו את הכורדים המרוכזים בחבל כורדיסטן וסביבתו בין סוריה (כשניים וחצי מיליון כיום ), עירק (כחמישה מיליון כיום) טורקיה (17-25 מיליון כיום) ואירן.
מפת המזרח התיכון משתנה מול העיניים שלנו, אך הקהילה הבינלאומית עודנה דבקה במפת סייקס פיקו!! אבל, בשנים האחרונות נוצרת מציאות חדשה עבור הכורדים, תחיה לאומית. בעירק, ישנה כבר למעשה מדינה כורדית דה-פקטו, עם כוח צבאי וכלכלי, עם יחסים בינלאומיים; בסוריה קמה אוטונומיה כורדית תוך כדי לחימה, והיא משתרעת על פני חלק ניכר מהגבול הסורי-טורקי; בטורקיה, שהיא בעלת האינטרס הגדול ביותר נגד מדינה כורדית, מתהווה אוטונומיה כורדית תוך כדי מאבק צבאי ודמוקרטי עם אנקרה.
בתקופה הנוכחית הכוח הצבאי הכורדי הוא היעיל ביותר בסוריה ובעירק, והמסוגל להביס את דאעש. לכן ארה"ב מסייעת לו בצורה מאסיבית בסוריה על-מנת שילחם נגד דאעש ויכבוש עבורה בדמו את רקה, בירת המדינה האיסלאמית. הטרגדיה של הכורדים, לפחות בסוריה, היא שאיש במערב לא מציג בפניהם "אופק מדיני". למה? כי כאשר אינטרסים מדיניים מתנגשים בעקרון "זכות ההגדרה העצמית", העיקרון נזרק לפח האשפה ההיסטורי. אז תהיה לנו באולימפיאדת טוקיו, 2020, משלחת כורדית כלשהי?