ספר דברים שונה מהארבעה שלפניו בסגנון ובתוכן; בארבעת הספרים שלפניו הסגנון הוא סיפורי: "וידבר ה' אל משה" וכו', בגוף שלישי, בספר דברים שמתחילים לקרוא השבת הדיבר הוא ישיר, בגוף ראשון: (ו) ה' אֱלֹקֵינוּ דִּבֶּר אֵלֵינוּ, בְּחֹרֵב לֵאמֹר: רַב-לָכֶם שֶׁבֶת, בָּהָר הַזֶּה. (ח) רְאֵה נָתַתִּי לִפְנֵיכֶם, אֶת-הָאָרֶץ; בֹּאוּ, וּרְשׁוּ אֶת-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֵיכֶם לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לָתֵת לָהֶם, וּלְזַרְעָם אַחֲרֵיהֶם. וכך לאורך כל הספר, משה הוא המדבר אל בני ישראל. השוני בסגנון משתקף בהכרח גם בתוכן, כי כעת משה נותן הוראות ומבטיח הבטחות מכוח עצמו כביכול. זה מתחיל בסקירה היסטורית, איזכור הכשלונות שהיו במדבר. בהתחלה בעדינות, ברמזים דקים, אבל בהמשך באמירות נוקבות ולפעמים אפילו קשות.
מוכיח הבנים על מעשי האבות
כמו למשל התיאור של חטא המרגלים, שאירע כשלושים ושמונה שנים קודם לאמרית הדברים, ומה שבא בעקבותיו: (מב) וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי, אֱמֹר לָהֶם לֹא תַעֲלוּ וְלֹא-תִלָּחֲמוּ—כִּי אֵינֶנִּי, בְּקִרְבְּכֶם; וְלֹא, תִּנָּגְפוּ, לִפְנֵי, אֹיְבֵיכֶם. (מג) וָאֲדַבֵּר אֲלֵיכֶם, וְלֹא שְׁמַעְתֶּם; וַתַּמְרוּ אֶת-פִּי ה', וַתָּזִדוּ וַתַּעֲלוּ הָהָרָה. והתוצאות של המהלך הזה היו קשות: (מד) וַיֵּצֵא הָאֱמֹרִי הַיֹּשֵׁב בָּהָר הַהוּא, לִקְרַאתְכֶם, וַיִּרְדְּפוּ אֶתְכֶם, כַּאֲשֶׁר תַּעֲשֶׂינָה הַדְּבֹרִים; וַיַּכְּתוּ אֶתְכֶם בְּשֵׂעִיר, עַד-חָרְמָה. כאמור, כעת זה כבר דור חדש, דור הבנים, שהרי כל הספר הזה, הנאום של משה, נאמר בשבועות האחרונים למנהיגותו, אחרי שכבר הסמיך את יהושע כמחליפו, אז מדוע משה מוכיח את הבנים, ואף את הנכדים, על מעשי אבותיהם וסביהם?
יורשים תכונות
אלא שמשה רבנו ידע שתופעה שנצפתה אצל האבות, עשויה או עלולה להתגלות בעוצמה מוגברת אצל הבנים. ויותר מזה, קיים סיכוי סביר שמה שנתפס כתופעה יתגלה כשלב בתהליך. הוא כבר נתקל בכך כאשר בני גד ובני ראובן פנו אליו וביקשו להשאר לגור בעבר הירדן המזרחי (במדבר לב): יֻתַּן אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת לַעֲבָדֶיךָ, לַאֲחֻזָּה: אַל-תַּעֲבִרֵנוּ, אֶת-הַיַּרְדֵּן. משה הגיב בתוכחה חריפה כולל אזכור רעיון דומה שהביעו המרגלים והתוצאות הקשות שבעקבותיו. את דבריו הוא סיים במלים קשות: (יד) וְהִנֵּה קַמְתֶּם, תַּחַת אֲבֹתֵיכֶם—תַּרְבּוּת, אֲנָשִׁים חַטָּאִים: לִסְפּוֹת עוֹד, עַל חֲרוֹן אַף-ה'—אֶל-יִשְׂרָאֵל. (טו) כִּי תְשׁוּבֻן, מֵאַחֲרָיו, וְיָסַף עוֹד, לְהַנִּיחוֹ בַּמִּדְבָּר; וְשִׁחַתֶּם, לְכָל-הָעָם הַזֶּה. בני גד ובני ראובן התעשתו מיד, אבל התופעה נחשפה.
לבחור נכון בכל רגע נתון
כעת משה רבנו סוקר את ההיסטוריה באזני דור הבנים והנכדים ובעצם אומר להם שבכל רגע נתון הם עומדים ויעמדו על פרשת דרכים, כאשר עליהם לבחור את הנתיב שנכון ללכת בו. זה היה נכון לאבותיהם במדבר, שלפעמים בחרו בנתיב שגוי, וזה יהיה נכון לבנים ולנכדים שעתידים לרשת את הארץ המובטחת. כי הארץ אומנם מובטחת להם אבל אין שום ביטחון שידעו לבחור בנתיב הנכון בכל רגע נתון. והרי לכל בחירה, מלבד התוצאות המיידיות יש גם תוצאות לטווח ארוך. תוצאות שיתגלו בעוד דור או שנים או אף יותר. זה נכון במקרה של בחירה מוצלחת בנתיב הנכון וגם בבחירה לא מוצלחת. על זה מתעכב משה רבנו בנאום הארוך שלו, ספר דברים שאותו אמר בפני העם בחודש האחרון לחייו.
הנתיב של ההורים משפיע על הבנים
די לצטט פה פסוק אחד מהמשך הספר כדי להווכח שזו המגמה של משה בדבריו (פרק יא): [כא] לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם, וִימֵי בְנֵיכֶם, עַל הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם—כִּימֵי הַשָּׁמַיִם, עַל-הָאָרֶץ. את הפסוק הזה אנחנו אומרים לפחות פעמים ביום, כי הוא סוגר את הפרשה השנייה בקריאת שמע. והדברים ברורים; באותה פרשה משה רבנו מבטיח כי הליכה מוקפדת בדרך שהוא מתווה לנו, תזכה אותנו בכל טוב בטווח המיידי ותשפיע חיים טובים גם לדור הבנים, שכן הם יתחנכו בהתאם להוראות הנתונות באותה פרשה וממילא יתנהגו בהתאם. וכמובן, זה נכון גם בכיוון ההפוך ויש המון פסוקים שאומרים את זה. גם בתורה וגם בספרי הנביאים. די לעיין בהפטרת השבוע כדי לראות דוגמה לכך.
עם אחד בזכות תורה אחת
כאמור, ספר דברים כולו נאמר מפי משה על סף הכניסה לארץ המובטחת. אנחנו זכינו להגיע לארץ הזאת אבל לא נראה לי שלקחנו ברצינות את ההוראות שקיבלנו ממשה בספר דברים. כך הגענו למציאות שבה יש יהודים שנלחמים נגד היהדות וזה כבר נעשה בגלוי. הם בנים ונכדים ליהודים שביקשו לייצר יהודים מזן חדש, שנהיה עם ככל העמים. הם ממשיכים בדרך אבותיהם אבל ביתר תוקף. וזה די צפוי, כנ"ל. וכך, אם עד לאחרונה היו יהודים שחשבו שאפשר וצריך להתגמש קצת כדי לחיות בשלום כעם אחד, לאחרונה הם מתחילים להבין שבשם האידיאל של עם אחד הם נדרשים לוותר על תורה אחת, תורת משה. והם, אנחנו, אומרים עד כאן. אנחנו עם אחד רק מפני שיש לנו אלוקים אחד ותורה אחת.