בימים אלה נחשפה פרשה חדשה ומעניינת הדורשת הסבר לא רק מראשי העיתונות החרדית - המפלגתית אלא במיוחד ממשרד
מבקר המדינה. האתר "בעולמם של חרדים" - היזום ומנוהל על-ידי הרב חיים שאולזון מארה"ב, חשף מסמכים רשמיים של מנהל המקרקעין הישראלי, כיצד במשך ארבע שנות קיומו של עיתון "הפלס" - היומון של תנועת "בני תורה" של הרב שמואל אוירבך (הלוחמת נגד המחנה הליטאי המרכזי ממנה יצאה, של הרבנים שטיינמן וקנייבסקי), הצליח סגן עורך "הפלס", להתעשר ומשתי דירות עלה לרכש של מספר דירות רב, וביניהן וילה מרווחת בעיר מודיעין עילית. הרב שאולזון כמובן שטוען כי ההתעשרות הזו באה לווין (בעבר כתב מהשורה ב"יתד נאמן" שלפני הפילוג) משום שהאחרון דואג ללחום ברב שטיינמן באופן גס וקיצוני. אבל הנקודה הציבורית שצריכה לעניין את כל הציבור בישראל - ולא רק את החרדים הליטאים הלוחמים זה בזה בחירוק שיניים, היא העובדה שמסתמא שכספי ההתעשרות של ווין הגיעו מהוראות קבע תמימות של אברכים עניים ותמימים המאמינים באמת ובתמים כי לתרום את מעשרותיהם לעיתון בנוסח כללי ובהסוואה חרדית (ואשר לא מעט מ"ידיעותיו" מועתקות מהעיתונות הכללית...) הוא עניין שב"קדושה".
ישעיהו ווין איננו הראשון, ולצערי הרב הוא לא יהיה האחרון, שמקדם את תפוחת ארנקו מגניבת דעתם של יראי ה' שבטוחים כי כספם הולך למלחמת קודש ולא לגי'האד שמטרתו העשרת לוחמיו בנדל"ן. זה החל ב"המודיע" של אגו"י המאוחדת לשעבר, ונמשך ב"שערים" של פא"י המיתולוגית וזה עבר ל"יתד נאמן" הליטאי ומשם ל"יום ליום" של
ש"ס ולא פסח על "המבשר" עד שהגיע גם ל"הפלס". בימים שביטאוני המפלגות בישראל ובעולם (אף בזה הקומוניסטי לשעבר...), הפכו לשיעורי היסטוריה רחוקים שאיש אינו מבין כיצד מאות מיליוני בני אדם נתנו אמון בקריאתם, הרי שהמודל הזה, של "שטיפת מוח" מפלגתית צרת מוחין דרך נייר לבן-צהוב, ממשיך לתת את אותותיו בשני מקומות בעולם: בקוריאה הצפונית - המעוז האחרון של הקומוניזם הדוגמטי והאוילי, וב... חברה החרדית בישראל! אבל בעוד שהנוסח הצפון קוריאני ברור ומייחס לעצמו את "שטיפת המוח" הזו, הרי שהעיתונות החרדית (ובמיוחד כל העיתונות היומית החרדית - שכל כולה מפלגתית!) משתמשת לא רק בכוחם המניפולטיבי של עסקניה ולבלריה אלא מציגה את ההונאות שלה בשם "קדושי עליון", שאותם מפעילים שבבניק'ים חרדים מודרניים המתקראים "משמשים". והללו עומדים בראש עושק המוני עמך ישראל, ובמיוחד האברכים והשכירים של החינוך החרדי. העושק הזה מבוצע על-ידי האמצעי ששמו "הוראת הקבע".
מפלגת הפועלים
לא מכבר סיפר לי חבר על כך שאשתו למשל - מורה בתיכון "בית יעקב" החרדי בעיר שדה גדולה, מממנת מזה עשרות שנים, דרך תלוש המשכורת שלה את העיתון "יתד נאמן"! חברות אחרות שלה מממנות את ה"מודיע" וב"חינוך התורתי" של ש"ס מממנים את העיתון הכושל והבלתי נראה של ש"ס ששמו "יום ליום". כך התנהלו העניינים בימי "מפא"י ההיסטורית" ו"מפ"ם האדומה" בתוככי "משק העובדים" הישראלי. לצד תשלומי מס הכנסה ו"ביטוח לאומי" שילמו העובדים גם מס ל"דבר" ול"על המשמר", ביטאוני התעמולה של "מפלגות הפועלים". זו הייתה העתקה לא מקורית מבריה"מ הסטליניסטית לשעבר, ומעיתון ה"פראבדה" שלה. אבל עם חלוף השנים נעלמו "דבר" ו"על המשמר" וכיום ערוצי התקשורת בישראל מופרדים לגמרי מתלוש המשכורת של העובד העמל. אבל בחברה החרדית ממשיכים שכירים דלי שכר לשלם את ה"דמי לא יחרץ" לעיתונים המפלגתיים שמנציחים את השקרים שבעזרתם הם שולטים על המוני עמך ישראל.
לעיתונות החרדית אין שוק מסחרי אמיתי - ובודאי שלא ליומונים שלה. הם חיים כטפילים על גב שכירי ה"חינוך החרדי, על גב תרומות של אילי הון יהודים שבטוחים כי כל "גאון" ואדמו"ר עובר על כל מילה כתובה, ועל גב "הוראות הקבע" של אברכים עניים שעשירית מהכנסתם הדלה הם מפרישים לתענוגות ולנדל"ן של "בכירי העיתונות החרדית", שרובם מתקשים בקרוא וכתוב ומעתיקים מהעיתונים החילוניים והנכרים את הידיעות. ואילו לא מעט תמימים ותמימים ביהדות החרדית מאמינים כי הדברים הדלים והמועתקים שהם קוראים הם בעצם "אגרות הקודש" של "מרנן ורבנן". לא מכבר פרסם שבועון חרדי "עצמאי" מתכון לחג החנוכה ובו המליץ בחום להכין לביבות חנוכה עם "קשקבל" (גבינה צהובה רומנית") לצד קציצות בקר! מעניין מי היה "גדול הדור" שאישר להם את מתכון החלב בבשר הזה...
במבקר המדינה - שם היו צריכים לבדוק כיצד מתבצע עושק השכירים והאברכים מכספי המדינה, אין מי שיטפל בבעיה הזו ויפסיק פעם אחת ולתמיד את עושק האזרחים השכירים החרדים מתלוש משכורתם, שכאילו הם חיים במובלעת קומוניסטית במדינה דמוקראטית. אם העניין יגיע ל"הסתדרות העובדים הכללית", אזי, ש"ס כבר תדע לעצור זאת מתוך בנייני ה"וועד הפועל". בעבר - בשנות ה-70 המוקדמות, כתב הרב ישראל יעקב ירחמיאל דאמב מלונדון, בספרו "העתקות" פרק בשם "הגדולים והעיתונים", ובו הוא הסביר כי בעידן השקרי של היום לא רק שכל עיתון חרדי זקוק לרב כדי להיכנס לתודעת היהדות החרדית אלא שההפך חזק יותר. כל דרדק החפץ להיות "גדול בתורה" זקוק לעיתון כדי להתקבל כ"גדול בתורה", ולכן לא פלא שה"גדולים" מאשרים את השוד והגזל הזה.
על ה"חפץ חיים", ה"בן איש חי", ה"בבא סאלי", הרב מבריסק וגדולים אחרים לא ידעו על גדולתם מהעיתונים כי הללו הדירו את עצמם מהעיתונים, ובעיקר הדירו את העיתונים מקהל שומעי לקחם.