קול מעירק

בסוף השבוע שעבר הסתיים מועד הגשת הרשימות לבחירות המוניציפליות ברשות הפלשתינית. מי שבלט בהיעדרו מהרשימה, היה ארגון חמאס שאמר שהוא מעוניין להביע תמיכה ברשימות המוכשרות יותר לטעמו בכל רשות מקומית. ככל הנראה, הדבר נעשה כדי להימנע מכתיבת השם "חמאס" בצורה ישירה, כאשר הארגון חושש מהפסדים אם ירוץ תחת שמו, ולכן אנשי הארגון נמצאים ברשימות אחרות. אם הבחירות יתקיימו כמתוכנן, תהיה זאת הפעם הראשונה שהבחירות ברשות וברצועת עזה ייערכו במקביל, דבר שיבחן את כוחם של החמאס, הרשות הפלשתינית וארגון הפתח. האחרון נמצא כעת במהומה וחווה מאבקים פנימיים, בין אלו המתנגדים ליו"ר הרשות אבו מאזן לבין תומכיו. הבחירות ייערכו בתחילת אוקטובר, ונשאלת השאלה כמה כוח ולגיטימציה תהיה לרשימה שתזכה במירב הקולות, אם תהיה לעומתית לרשות: אם נציגי השלטון המקומי של החמאס יזכו ברוב. דבר דומה אפשר לשאול על ניצחון נציגי פתח ברצועת עזה. מאחר שאלו בחירות מוניציפליות, הן לא ישנו באופן מיידי את המציאות המדינית או הביטחונית. ההשפעה שלהן תימדד בטווח הארוך.

חיידר סבי, עיתונאי עירקי, פרסם לפני קרוב לחודשיים מאמר בו התלונן על העולם הערבי המתייחס לסבלם של הפלשתינים ומתעלם מסבלם של העירקים. לדבריו, העולם הערבי מגלה אמפתיה כלפי הפלשתינים, בעודו מפקיר את העירקים. במאמר שואל סבי מספר שאלות כגון איזה חורבן יותר גדול, מה ההבדל בסבל של שני העמים, מהו ההבדל בשיעור הקורבנות מדי יום (סבי נתן סטטיסטיקה של משלחת האו"ם בעירק, לפיה בחודש יוני 2016 נהרגו ונפצעו כ-2,000 עירקים). כמו-כן אומר סבי שלפי סטטיסטיקות פיגועים, כ-1,500 מחבלים מתאבדים פלשתינים ביצעו פיגועים בעירק. בסיום מאמרו אומר סבי שרק לאחר שעירק תחזור לשליטתם, ידאגו בני עמו לעמים החלשים; והאחרון שבהם יהיו הפלשתינים, מאחר שיש עמים הרבה יותר מקופחים ממנו שחיים בתנאים יותר קשים. מאמרו של סבי מצטרף למאמרי ביקורת נוספים על הפלשתינים שפורסמו השנה בעירק. באחד המאמרים אומר הכותב, כי לנוכח ריבוי המחבלים המתאבדים הפלשתינים, אין הוא מבין למה לא זונחים את המאבק למענם ומנרמלים את היחסים עם ישראל. במאמר אחר מדבר הכותב על כפיות הטובה של הפלשתינים כלפי עירק, ואומר שהדבר דומה לכפיות הטובה שלהם כלפי כוויית שאירחה אותם, וברגע שסדאם חוסיין פלש אליה - החלו להריע לו. לעירק יש כעת הרבה על הראש, ונירמול היחסים עם ישראל זה כנראה הדבר האחרון שהם חושבים עליו או רוצים בו. יכול להיות שלאחר הבסת דאעש ישכחו כל מה שקרה ונכתב, ויכול להיות שזוהי תחילתה של מגמה, תחילתה של הבנה שתחלחל ברחבי העולם הערבי ותשפיע על יחסי מדינות אלו עם ישראל.