יש מי שמופתעים מן ההתגוללות של
יוסי ביילין על השר המנוח,
בנימין בן-אליעזר (פואד). עוד בטרם התקררה גופתו של האיש וקודם שהובא למנוחות, כבר בחר אותו זאב בעור כבש לתקוף את מי שאין בכוחו להגן על עצמו. אין אדם חייב לומר "קדושים" "אחרי מות". ביילין יכול היה לסרב בנימוס להזמנה לומר דברים לזכרו של פואד שזה עתה נפטר, אבל הוא העדיף לנצל את ההזדמנות ולהשתלח במת.
יתר על כן, במאמר ב
ישראל היום (30.08.16) הצדיק האיש את מעשהו, כלומר אין מדובר בפליטת פה, אלא במעשה מחושב, הן מראש והן בדיעבד. אינני גורס דברי צביעות בנוסח "אחרי מות קדושים אמור", אבל אפשר להימנע מלומר מטוב ועד רע, ולא לנצל מיקרופון מזדמן כדי לומר דברי בלע.
פואד היה, בעיני ביילין, "הפוליטיקאי המכוער, זה שגורם לאנשים רבים כל כך לסלוד מן הפוליטיקה", ובמשתמע, דמות שנויה במחלוקת, בלשון המעטה. האם אין זו ההגדרה של יוסי ביילין עצמו בעיני מרבית אזרחי ישראל?! הן רבים כל כך זוכרים לו את מעלליו, את חתרנותו מאחורי ראש
ממשלה מכהן, ואת הפלתו של
יצחק רבין למלכודת אוסלו, מלכודת שלשווא ניסה להיחלץ ממנה, ובסופו של דבר נרצח, כאשר נראה היה שהוא עלול להתעשת, להתפכח ולנתק את כבלי אוסלו.
הן פואד, הן ביילין והן מרעיהם, ראויים לתואר "פוליטיקאי מכוער" על כך שהתרועעו עם הרוצח המתועב ערפאת ואפשרו לו לכבוש את לב
הארץ ישראל. ביילין אף יצא מגדרו כדי להספיד את הרוצח שלא היה מתועב ממנו, מאז הצורר הגרמני.
יושרה אישית
הנץ בתחפושת של יונה אחראי לא מעט להידרדרות של מדינת ישראל מ"שלום" אוסלו למלחמת אוסלו - הממושכת במלחמות ישראל - שבה נרצחו כ-1500 קורבנות "שלום" יהודיים ועוד אלפי קורבנות "שלום" ערביים. יש מדינות שבהן איש כזה היה מבצע חרקירי. אצלנו אין תרבות כזו. אבל, תקינות פוליטית ויושרה אישית היו אמורות להביא לכך שאיש כזה יסתגר בביתו וימתין לזימונו לוועדת חקירה ממלכתית שתחקור את הנסיבות שהובילו את מדינת ישראל לאסון אוסלו, שהשפעותיו הרעות ניכרות עד היום בכל תחומי חיינו. רבים הזהירו בזמן אמת מפני מלחמת אוסלו, שהיא התוצאה הצפויה מראש של השלום בשם זה. הח"מ טבע את המונח מלחמת אוסלו זמן רב לפני שזו החלה, כדי לקשר בין הסיבה לבין התוצאה. אבל, ביילין ומרעיו אטמו אוזניהם, וגם לגלגו.
במקום להסתגר בביתו ולשתוק, האיש הוא בעל טור בעיתון הנפוץ במדינה, אותו עיתון המושמץ על-ידי מקהלת השמאל/תקשורת כאילו הוא שופרו של נתניהו, אבל משמש במה לאותו ביילין שנוי במחלוקת.
ביילין כותב על פואד שהוא "לא בחל בדרכים להבטיח את מימוש מטרותיו". חבל שלא ניתן לשאול את רבין את דעתו על ביילין ועל פרס בהקשר זה. ביילין כותב על הפוליטיקאים אשר "באים לפוליטיקה כדי להשפיע, לשנות ולעצב דרך, ורובם לא עושים זאת תוך שבירת כל הנורמות". שוב, אילו ניתן היה לשאול את רבין על מה שנודע לו על המתרחש בטירות עלומות ביערות אירופה, מאחורי גבו, היינו למדים מי וכיצד שברו כל נורמה.
מותר לבקר גם את מי שמת, אבל מי שלא הפכו לקורבנות של "שלום" אוסלו זוכרים גם זוכרים את מי שלא היה תקין פוליטית גם בימי רבין, ולא רק השבוע. הם יודעים שביילין ותקינות פוליטית הם דבר והיפוכו.