צוואה הדדית היא צוואה עליה חתומים שניים, בני זוג, בין אם על גבי מסמך אחד, ובין אם על-גבי שני מסמכים נפרדים, ובה התחייבות הדדית לפיה במות האחד, האחר יירש את עזבונו. לרוב מכילה הצוואה הוראות בדבר חלוקת העיזבון גם לאחר לכתו לעולמו של הצד שנותר בחיים, הלאה אל היורשים בהם נקבו הצדדים.
ייחודה של צוואה הדדית
כלל היסוד בדיני הצוואות הוא כיבוד רצונו של המת, ומכאן כלל יסודי לא פחות: אדם יכול לחזור בו מצוואתו, לבטלה או לשנותה, לעולם ובכל עת. והנה, לכאורה בניגוד גמור לכך, צוואה הדדית אינה ניתנת לביטול או שינוי על דעתו של אחד הצדדים בלבד, אלא בתנאים ברורים ומחמירים, שמשמעותם היא ויתור של הצד המבקש לבטל את הצוואה או לשנותה, על כל רכוש או זכות שירש או שעתיד לרשת מכוח הצוואה ההדדית.
בצוואה הדדית שוכן רובד "חוזי" בין הצדדים, אשר מכוחו קיימת הסתמכות הדדית חזקה, הסתמכות אשר אדם לוקח עימו אל העולם הבא, ביודעו ללא צל של ספק, כי בן הזוג הנותר בחיים יעמוד בהתחייבותו לגבי אופן חלוקת העיזבון ולא יחזור ממנה. נסיבות בהן עלולה להתעורר מחלוקת לגבי קיומה של צוואה הדדית, קמות כאשר הצד שנותר בחיים פותח פרק ב' בחייו, לעיתים נישא ומקים תא משפחתי חדש ומעוניין לצוות את רכושו - אותו ירש במלואו או בחלקו מכוח הצוואה ההדדית - לצאצאיו החדשים, לעיתים תוך פגיעה או אף נישול של ילדיו מנישואיו הראשונים. שינוי יכול להתבקש גם אם ניתן רכוש משמעותי לאחד מהילדים ויש רצון לאזן את סך הנכסים שיועברו לילדים (בחיים ולאחר פטירה) על-מנת לשמור על שוויון מהותי ביניהם, ולא שוויון פורמלי בלבד.
הדרכים לביטול צוואה הדדית
סעיף 8א לחוק הירושה קובע, כי כל עוד הצדדים לצוואה בחיים, כל צד רשאי לחזור ממנה באמצעות הודעה בכתב לצד השני. עם מסירת ההודעה, בטלות הצוואות של שני הצדדים. היה ואחד הצדדים הלך לעולמו, החוק מבחין בין שני מצבים עובדתיים, אך דינם אחד. אם העיזבון טרם חוּלק בין היורשים, על הצד המבקש לבטל את הצוואה להסתלק מכל מה שירש מכוחה. אם העיזבון חוּלק, על הצד המבטל להשיב לעיזבון כל הון, רכוש או זכות שירש מכוח הצוואה.
דגשים בעריכת צוואה הדדית
התנאים המחמירים לביטול צוואה הדדית יחולו כברירת מחדל, כל עוד הצדדים לצוואה לא יקבעו בה אחרת. צוואה הדדית שלא צפתה את האפשרות שאחד הצדדים יבקש לבטל את הצוואה, עלולה לחול על הצד שנותר בחיים כאבני רחיים ולכבול אותו לעקרונות חלוקה, שייתכן שאינם תואמים את נסיבות החיים שהשתנו.
יודגש, כי הצורך לשנות צוואה הדדית לאחר מות בן הזוג אינו נובע בהכרח ממניעים נפסדים, כי אם מסיבות שהחיים מזמנים: החל מהתנהגות מחפירה של אחד היורשים כלפי המצווה, עובר בגירושין של אחד הילדים והרצון להסדיר מחדש את אופן ההורשה, וכלה ברצון משותף של הצדדים שמי שנותר בחיים יבנה חייו מחדש ויוכל לעצבם ללא כל מגבלה. צא ולמד, כי אין להקל ראש בעריכת צוואה הדדית, וככל שישכילו הצדדים לגלות רצונם בהתאם לתסריטים השונים שמזמנים החיים, כך פוחת הסיכוי למחלוקות וסכסוכים בין היורשים אחרי מות.
דגש נוסף הוא עשיית שימוש בהוראות "יורש אחר יורש" או "יורש במקום יורש". חוק הירושה מעניק למצווה שליטה רבה באופן חלוקת עזבונו לאחר מותו. הוראות אלה זכו לכינוי "שלטון היד המתה". הוראת "יורש אחר יורש" משמעותה, כי המצווה רשאי לצוות נכס ליורש ראשון, אשר עם מותו או בהתקיים תנאי שיקבע המצווה, יירש אותו יורש שני. דוגמה מובהקת תהיה אֵם המורישה לשני בניה זה לאחר זה, או סב המוריש לבנו ולנכדו אחריו. הוראת "יורש במקום יורש" משמעותה, כי אם בעת מותו של המצווה יורשו אינו בין החיים או נמצא פסול לרשת, ייכנס יורש אחר בנעליו. שימוש בהוראות אלה בצוואה הדדית מבטיח ודאות לגבי אופן ההורשה אותו הצדדים לצוואה ראו לנגד עיניהם.
הקשיים בפרשנות צוואה הדדית
טלו את המקרה בו צדדים לצוואה הדדית לא הותירו הוראות "יורש אחר יורש" או "יורש במקום יורש", או לחלופין כל הוראה אחרת הנוגעת לחלוקת העיזבון לאחר מות שניהם. הצד שנותר בחיים הלך לעולמו ולא הותיר צוואה. מי יירש את עזבונו? האם יורשיו החוקיים של הראשון שהלך לעולמו (מכוח הצוואה ההדדית)? או שמא יורשיו החוקיים של זה שהלך לעולמו שני?
במקרה זה, עם מות הראשון, הצוואה ההדדית בטלה, וזה שנותר בחיים משוחרר מכל מחויבות כלפי הראשון ומכאן שגם יורשיו. כך נקבע בהלכת לרנר (ע"מ 4283/03). הלכה זו בוארה בפסיקה: "ההיגיון העומד בבסיסה של הלכה זו היא כי כוונת המצווים הייתה ליצור הדדיות ולקבוע אך ורק מתווה לזכייה בעזבונם לגבי פטירת הראשון שבהם... ואולם אחר שהלך הראשון לבית עולמו וזכה השני, רשאי השני לעשות ברכושו כאוות נפשו - לצוותו לאחר או לשתוק, ככל ששתק או אז יחולו דיני הירושה הרגילים" (עמ"ש 11066-00-61).
קושי אחר עלול להתעורר כאשר מדובר בצוואה הדדית שקדמה לתיקון חוק הירושה בשנת 2005. צד עלול לנסות ולסכל את חיוביו כלפי ילדיו לפי הצוואה ההדדית, בטענה שהצוואה אינה הדדית, כי אם צוואה רגילה ובה הוראת "יורש אחר יורש". במילים אחרות: בן הזוג החי יטען, כי הוא ירש את זה המת, על-מנת שילדיו יירשו אחריו, אך עד למותו הוא רשאי לכאורה לעשות ברכוש שירש כבתוך שלו, לרבות לתת אותו במתנה לשניים מתוך שלושת ילדיו. במקרה דומה נקבע, כי הוראות יורש אחר יורש יחולו רק היכן שאין הוראה אחרת בצוואה, וככל שהקפידו הצדדים לנסח את ההוראות ההדדיות, חוסנה של הצוואה ההדדית מובטח גם אם נערכה קודם לתיקון החוק (תמ"ש 6089-11-13).
ניתן להעלות על הדעת קשיים אחרים, שטרם ניתנה להם תשובה ברורה בחוק או בפסיקה. מהו למשל הדין אם אחד הצדדים מבקש לבטל צוואה הדדית בעוד הצדדים בחיים, אך הצד השני הפך לחסוי. מחד-גיסא חסוי אינו בהכרח פסול דין, ונקבע זה מכבר, כי אינו בלתי כשיר לערוך צוואה. מאידך-גיסא, אם עסקינן בפסול דין, ייתכן שימונה לו אפוטרופוס לדין שייכנס בנעליו, ובית המשפט יכריע בשאלת ביטול הצוואה כאילו היו שני הצדדים לפניו.
ומה במקרה בו בני זוג נפרדו, אך לא ביטלו את צוואתם ההדדית? לכאורה, הצוואה בתוקפה עומדת כל עוד לא שונתה, שכן היא נבחנת לפי הנסיבות בעת עריכתה. עם זאת, יכול להיווצר מצב בו צדדים שלישיים יקנו זכויות בעיזבון, מכוח זוגיות חדשה או צאצאים חדשים לאחד מן הצדדים.
עינינו הרואות, כי צוואה הדדית יכולה להיות מכשיר הולם להעברת ההון המשפחתי, אך גם פתח לסכסוכים וכשלים אם לא נערכת במחשבה תחילה ובלווי משפטי.