הפגנה פוליטית ורצח פוליטי
במשך 21 השנים שחלפו מאז רצח ראש ה
ממשלה רבין מקיים השמאל הפגנות פוליטיות - דווקא ביום השנה הלועזי ולא העברי והממלכתי - שעיקרן הסתה חמורה והאשמות נגד הימין בכלל וראש הממשלה נתניהו בפרט. למרות התגייסות השידור הציבורי - רשות/תאגיד - לשווק את ההפגנה הפוליטית כעצרת זיכרון, הנואמים כלל לא ניסו להסתיר את אופיה הפוליטי והלוחמני של ההפגנה.
ראש האופוזיציה בוזי הרצוג הכריז מלחמה על ראש הממשלה שנבחר בבחירות דמוקרטיות. כך גם התלהמו המנהיגות הקיצוניות של השמאל -
ציפי לבני ו
זהבה גלאון - שבבוא היום לא תהססנה להפנות את הבליסטראות שלהן גם נגדו, נגד הרצוג עצמו, במסגרת המאבק על מנהיגות השמאל הקיצוני. רק בשידור הציבורי עדיין קוראים למחנ"צ שמאל-מרכז.
בהפגנה הפוליטית השנתית, כל שלושת הפוליטיקאים של השמאל התיישרו לשמאל, דיברו גבוהה גבוהה על דמוקרטיה, והמשיכו להתעלם מתוצאות הבחירות הדמוקרטיות שנערכו בישראל ב-2015. מנהיגי השמאל שוב ניצבו על המרפסת בכיכר. היו"ר התורן של המחנ"צ שוב הסית ושיקר כאילו "הימין" הוא שהפיץ תמונות של רבין במדי אס. אס. הרצוג יודע שאותן תמונות הופצו על-ידי סוכן שב"כ, אבל המטרה - הסתה נגד ראש ממשלה מכהן שנבחר באופן דמוקרטי - מקדשת את האמצעים. ככה זה היה מאז ומתמיד בשמאל.
האבירים הדגולים של
חופש הביטוי, המדברים גבוהה גבוהה על חופש העיתונות, סתמו את פיו של ערוץ 7 וניסו להתנכל גם לעיתון
ישראל היום. הדמוקרטורים רודפי "השלום" מפיצים חדשים לבקרים תוכניות "שלום", שהמכנה המשותף שלהן הוא גירוש גזעני של יהודים מבתיהם בארצם. והיועץ המשפטי לממשלה אינו נוקט נגדם בצעדים המתבקשים. גזענות היא גזענות היא גזענות, גם אם מקורה במחנה "הנאור".
אבל, לא רק ההפגנות הן פוליטיות אלא גם הרצח היה פוליטי וגם תוצאותיו היו פוליטיות. בתקופה שלפני רצח רבין החל הציבור להתפכח מהזיות "השלום" ו"המזרח התיכון החדש" והחל לקלוט שהוליכו אותו שולל. אפילו רבין עצמו התחיל להרגיש שרימו אותו, והדבר עורר חששות כבדים בקרב האוסלואידים. לא מיותר לציין שיצחק רבין 1995 היה ימני יותר מ
בנימין נתניהו 2016. רבין התנגד למדינה פלשתינית; נתניהו חוזר שוב ושוב על איוולת שתי המדינות.
הסקרים בקיץ ובסתיו של 1995 העניקו לנתניהו יתרון מול רבין בבחירות שנועדו להיערך ב-1996. הרצח הפוליטי שהתרחש לפני 21 שנים גרם שלוש תוצאות פוליטיות מיידיות ומשמעותיות:
- היתרון של נתניהו בסקרים נמחק לחלוטין והוא פיגר בעשרות אחוזים אחרי פרס.
- פרס נענה לעצות להקדים את בחירות 1996 כדי להפיק תועלת פוליטית מהלם הרצח הפוליטי.
ההמשך ידוע: רק האוטובוסים המתפוצצים של החמאס ושותפיו בחודש מרס 1996 מנעו את ניצחון פרס בבחירות שהוקדמו ושהתקיימו כמחצית השנה אחרי הרצח הפוליטי של נובמבר 1995, ואשר נועדו להעניק ל
שמעון פרס ניצחון מוחץ על בנימין נתניהו, על-רקע הרצח הנפשע. לא תהליך "השלום" נעצר אז. רק ההידרדרות למלחמת אוסלו - תוצאתו הצפויה מראש והבלתי נמנעת של
הסכם אוסלו - הואטה במקצת, עד אשר שוב היה בישראל ראש ממשלה מן השמאל,
אהוד ברק, ושוב שיטה בו הרוצח המתועב ערפאת. כ-1500 יהודים ועוד אלפי ערבים הפכו לקורבנות "השלום".
עד היום, 23 שנים אחרי הרפתקת אוסלו, לא התנצלו מנהיגי השמאל על מחדל אוסלו. בניגוד למה שקרה וקורה בעקבות מלחמות אחרות, התקשורת "החוקרת" לא דרשה ועדת חקירה ממלכתית. ומפלגת השמאל/תקשורת מתעלמת מתוצאות הבחירות הדמוקרטיות ומנסה עד עצם היום הזה לכפות את המדיניות שנכשלה על ממשלה שנבחרה כדי לשנות כיוון ולנסות להיחלץ ממלכודת אוסלו.