| |
|
לפני שלוש שנים, כשהתחילו דיבורים על שחרורו המוקדם של יונתן פולארד,וכתבתי שיש בארץ ערימת CIAנצ'יקים וצריך רק לעצור כמה מהם ולשחרר תמורת שיחרור מיידי שלו, לא הגזמתי בתיאור המצב והמספרים שלהם. |
|
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
שמ |
|
|
|
|
| |
|
אמריקנים אלה (לבושים בשחור, משקפיים כהים וג'יפים שחורים) חורשים את הארץ ואת יהודה ושומרון בעיקר, מלקטים כל מידע (בעיקר בגנות ישראל ע"פ השקפתם), מתיידדים עם אנשי "בצלם" ו"שוברים שתיקה" ועם ערבים, ומעבירים את המידע ע"פ תפיסת העולם שלהם, לשלטונות בארה"ב. אם השליטים הם בדמותם של חוסיין אובמה והקלינטונית - אנו מקבלים על הראש ללא הרף. עמי דור-און מביא דברים אלה ללא כל ביקורת או כעס. וגרוע יותר הוא אומר שבמשך השנים, נוצרה בארץ "רשת רחבה של קשרים המניבה פירות נאים של מידע בכול תחומי החיים בישראל". "מניבה פירות נאים"? רק פתי יאמר דברים אלה. ממררת את חיי המדינה ולא מניבה שום פירות. בעל המאמר אינו מודע שהוא כתב כאן כתבה חשובה שצריכה להגיע לכל בית בישראל, והוא סבור שבעלי החליפות השחורות והמשקפיים הכהים הם ידידי ישראל מושבעים........ יש להזהר מהם. נקוה שחילופי השלטון עתה - יצמצמו את נוכחותם בארצנו. |
|
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
ל-שם |
|
|
2 |
|
| |
תמונת המצב שמתאר עמי דור און אינה חדשה ומוכרת היטב במקומותינו. היא חריפה במיוחד אצל כאלה ששרתו בארה"ב, או במהלך שירותם היו בקשרים הדוקים עם גורמים צבאיים, פוליטיים ואחרים ששייכים לממסד הביטחוני הכולל בארה"ב. אצל אלה, יחסים אישיים-חבריים, הם תירוץ מצוין לכל השאר, כאשר אין באמת קשר הכרחי בין הדברים.
התמונה אינה אופיינית רק לארה"ב. היא קיימת גם מול אירופה, רוסיה ומדינות נוספות.
השינוי העיקרי של השנים האחרונות אינו עצם הפעילות אלא העובדה שבעבר נתפס "השירות הידידותי" למדינות זרות ואפילו ידידותיות כמוקצה , כעבירה וכהס- מלהזכיר, וכיום הוא נורמטיבי לפחות דה-פקטו. "הדג מסריח מהראש", ובמקרה זה, הראש הוא שאינו מונע בתוקף תופעה זו. אני יכול להבין תירוצים שונים לכך, אבל בהחלט אינני מצדיק אותם. כאשר מתירנות-היתר הופכת את התופעה לנרחבת מאוד ו"נסבלת מדי", אזי היא סופחת אליה בהדרגה רבים, שהרי ידוע ש"כל ישראל חברים הם"... וזו כבר סכנה לאומית!!
לקרתנות המצויה החדשה תורמת תופעה נוספת: המחנאות הפנימית החריפה בין הימין לשמאל בישראל (השסע הפוליטי). עתה, בעקבות הבחירות האחרונות בארה"ב, מתברר שזו גם "מחלה קשה" אמריקנית, שרופא האליל אובמה, הרחיב והעמיק אותה מאוד בתקופת שלטונו. אחרי כישלונותיהם הפוליטיים החוזרים ונשנים מבית, השמאל והמרכז-שמאל הישראלים, רואים במפלגה הדמוקרטית בארה"ב מפלגה-אחות, ומנוף פוטנציאלי (ומעשי) לקידום מטרותיהם הפוליטיות מבית. כאשר הדמוקרטים בשלטון בארה"ב, במיוחד תחת מנהיגותו של נשיא כאובמה, השותפות מעמיקה ומתחזקת, הציפיות ממריאות ואת מקומה של ירושלים כבירת ישראל, תופסים בתודעתם יותר ויותר וושינגטון והבית הלבן.
גם כאן "הדג מסריח מהראש", וגם כאן הראש הוא האחראי הראשי לאי-הוקעתה של מציאות זו. מסייעת לו בכך מאוד החקיקה הישראלית הפרוצה והרדודה בנושאים אלה.
כניסתו של טראמפ לבית הלבן, ככל שניתן להעריך כיום, תהיה הזדמנות פז לשינויים רבים ומהותיים ביחסי ישראל-ארה"ב לא רק בתחום המדיני והביטחוני הפורמליים, אלא גם ביצירת נורמות של הדדיות בהתייחסות לנושא הריבונות. כאשר הקשרים טובים ומאפשרים השגת תוצאות רבות ומשמעותיות מתוך הדברות, קל יותר לעגן את תחומי האסור בהתנהגות מוסדרת ומוגנת. ומה שיוסדר מול ארה"ב, יהיה בוודאי מודל טוב גם כלפי אחרים. אנו חייבים זאת לעצמנו לפני התפתחותה "החוקית" של הפקרות מוחלטת.
|
|
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
רפי לאופרט |
|
|
|
|
| |
|
חריף במיוחד אצל אלה ששירתו בחו"ל ויצרו קשרים הדוקים עם גורמים צבאיים, פוליטיים ואחרים ששייכים לממסד הביטחוני והאזרחי בארה"ב ובאירופה. אזי יש להוסיף שמרבית המשרתים הישראלים שם באים מן השמאל ולעתים שמאל קיצוני. הידידות נוצרת משום שלשני הצדדים השקפת עולם ואינטרסים זהים (בעיקר כדי לפגוע בדרך הימין). וכאמור נקוה שבשלטונו של טראמפ זה יצטמצם מאד. |
|
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
ידידות אינטרסנטית |
|