בנט יפעיל את הקוד האתי גם על נביאי ישראל

ד"ר אורי וייס מאקדמית פולנסקי במכון ון ליר יזם עצומה עליה חתמו למעלה מ-300 אנשי אקדמיה, שהודיעו כי יתעלמו מההגבלות שיוזם שר החינוך, נפתלי בנט, על התבטאויות פוליטיות. בכוונתם להתעלם מהמסקנות של פרופ' אסא כשר, שמונה על-ידי בנט לנסח קוד אתי להתבטאויות פוליטיות. החותמים על העצומה תמימי דעים שאין שום סמכות לקבוע כיצד להתבטא באקדמיה. הם רואים ביוזמה הקובעת אלו מלים עומדות במבחן הקוד האתי ואלו לא כניסיון להגבלת החופש האקדמי במסווה של ניסוח מה מותר ומה אסור. אני בספק אם במבחן הקוד האתי היו עוברות התבטאויות פוליטיות כמו: "קציני סדום", "עם עמורה", "איכה הייתה לזונה ... " ו"חברי גנבים" (ישעיה פר' א') שנאמרו על יד איש רוח בשם ישעיה לעבר נמען בשם הנהגת המדינה. תפקידה של האקדמיה הוא לאתגר את הממסד. בזה ממשיכה האקדמיה את המסורת של אנשי רוח, נביאי ישראל, שאתגרו את הממסד ולא בחלו במלים במילים לא אתיות, כשהשמיעו דבריהם אפילו בין כתלי המקדש. תשובת הממסד לביקורת הנוקבת הייתה בהטלת סנקציות, כמו זו שהטיל פשחור בן אמר, נגיד גבוה במקדש, שכלא את הנביא ירמיהו במהפכת. המילים "מוֹת תָּמוּת" מספר ירמיהו פר' כ"ו פס' ח' הוצעו על-ידי בנאים וטייחים של הקונצנזוס הלאומי כאמצעי, שיש לנקוט כלפי מי, שלדעתם, הפר את כל כללי הקוד האתי, אותו הם קבעו. המלים "מוֹת תָּמוּת" השתוללו בחוצות העיר ירושלים על-ידי קונצנזוס, שניווטו בכירי שלטון וצמרת הכהונה, כשבחצר בית ה' הודיע ירמיהו, כי אינו מוכן לפעול במסגרת מיטת סדום, שאת מצעיה פרסה לו ועדת הקוד האתי של הממסד הממלכתי והדתי. כשהחליט לפרוץ גבולות מותר ואסור לומר, הוא שמע מלים מצמררות: "מִשְׁפָּט מָוֶת לָאִיש הַזֶּה, כִּי נִבָּא אֶל הָעִיר הַזֹּאת כַּאֲשֶׁר שְמַעְתֶּם בְּאָזְנֵיכֶם.." (שם כ"ו, ח'), כמוהו שמע גם מיכה המורשתי את המלים: "מִשְׁפָּט מָוֶת", כי בנחרצות רבה אמר: "צִיּוֹן שָׁדֶה תֵּחָרֵשׁ וִירוּשָׁלַיִם עִיִּים תִּהְיֶה וְהַר הַבַּיִת לְבָמוֹת יַעַר". מיכה המורשתי ניצל מאווירת לינץ של מבקשי נפשו, כי הייתה הענות וקשב לתכנים שבמשנתו ההגותית, למרות שחרג מהקוד האתי, עת אמר לעם אמת כאובה, שהר-הבית ייאבד מקדושתו עת ייהרס, וכמוהו גם העיר ירושלים כולה. עמוס הנוקד ובולס השקמים מתקוע חרג מכללי ההתנסחות של קוד האתי, כשהחליט להתבטא בלשון חריפה נגד התבהמות השלטון ולא בחל במלים קשות כמו: "פָּרוֹת הַבָּשָׁן". מחברי הקוד האתי החליטו לתרגם ביקורת נוקבת לבגידה וקשירת קשר נגד המלך ירבעם - "קָשַׁר עָלֶיךָ עָמוֹס בְּקֶרֶב בֵֹית יִשְׁרָאֵל". לדברי מחברי הקוד האתי, הארץ אינה יכולה להכיל אמירות ביקורתיות של עמוס - "לֹא תּוּכַל הָאָרֶץ לְהָכִיל אֶת דְּבָרָיו", לכן כהן העיר בית אל צועק לעברו: "חוֹזֶה לֵךְ בְּרַח לְךָ"(עמוס, ו', י'-י"ב). לגישתו, מקומו של עמוס במדבר ולא בחיקה של החברה. לאנשי רוח בתקופת המקרא היו גם השגות במישוריות מדינית וצבאית, שנוהלה על-ידי הממסד. הם אתגרו לא פעם אחת את הממסד המונרכי בהשגותיהם נגד מהלך צבאי כזה או אחר מתוך נקודת מוצא, שמהלך צבאי עלול להביא לאסון מדיני. נאום חוצב להבות בחצר בית המקדש נגד המלחמה התפרש כמרפה ידי לוחמים ומסייע לאויבי המדינה. ירמיהו ניצב כמעט בודד, כשהקונצנזוס שידר פטריוטיזם ולאומיות זקופה, הוא התגייס לתמיכה במלחמה נגד בבל. ירושלים הפכה למרכז לדיפלומטים זרים מצור ומצידון, ממואב ומעמון, שבאו לשיחות לכינון ברית צבאית נגד מלך בבל. אל מול מעצבי הברית הצבאית שובר ירמיהו את כל כללי הקוד האתי. בנוסף לאמירות קשות הוא עורך מיצג אמנותי של מוסרות ומוטות על צווארו עם מסר ואִיּוּם - "...וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לֹא-יַעַבְדוּ אֶת נְבוּכַדְנֶאצַר מֶלֶך בּבֶל וְאֶת אֲשֶׁר לֹא-יִתֵּן אֶת צַוָּארוֹ בְּעוֹל מֶלֶך בָּבֶל, בַּחֶרֶב וּבָרָעָב וּבַדֶּבֶר אֶפְקוֹד עַל..." (כ"ז, ח') נפתלי בנט החליט להעתיק את המודל של הנגיד הגבוה בבית המקדש, פשחור בן אמר, שראה לנגד עינו מטרה אחת - מניעת התבטאויות ביקורתיות של אנשי רוח שביקשו רק לאתגר את הממסד. פשחור בן אמר ראה את המהפכת והכלא כמקום בו יש לאכסן את אנשי הרוח. מצער, שפשחור בן אמר הוא המודל של שר החינוך שלנו כיום.